לילה נעים וטוב היה ואני בפתחו של יום בו אסיים בקנדי מידווס, התחנה האחרונה לפני הסיירה. החום של הימים האחרונים ממשיך גם היום, והעליות בשילוב חוסר רוח גורמים לי להזיע מידי.
אני יכול להגיד עכשיו שה50 מיילים בין וולקר פס לקנדי מידווס היו הכי קשים בשבילי עד עכשיו. הזעתי כמו שלא הזעתי באף יום אחר וצריכת המים שלי הייתה הגבוהה ביותר. אני מרגיש כמו אחרי שבוע בשטח, ואני בסה"כ יומיים וחצי הולך.
היום לראשונה הנוף השתנה קיצונית ונראה יותר כמו הסיירה: הרי גרניט מיוערים בסוג מסוים של ברוש עם עמקים מרשימים. ההליכה מתקדמת והראש שלי רק בסוף. לקראת סוף ההליכה אני חוצה סימול שביל שאומר שעברתי 700 מייל, איזה מטורף. תכף ואני מגיע לקנדי מידווס!!
אחרי כחצי שעה אני נוחת בחנות של קנדי מידווס. במקום הזה אין כלום האמת מלבד החנות. הכל מתופעל על ידי גנרטורים, כנ"ל זרימת המים, האינטרנט עובר דרך לוויין, והאספקה בחנות מגיעה באופן עיתי פעם בשבוע מהעיר הקרובה (40 מיילים מכאן). יש כאן הרבה מטיילים כולם מתרגשים מהמעמד של הכניסה לסיירה.
אני מגיע לכאן די מודאג. בלילה האחרון נוצר לי קרע קטן באוהל, השקית שתייה שלי נוזלת, התגלו שני חורים משמעותיים בגרביים (כנראה הציפורן שלי עשתה בעיות. אפילו בנעל החדשה לחלוטין החל קרע קטן)
ניסיתי לבדוק האם אני יכול לרדת מהשביל עם יאיר שאמור להיות באיזור כבר ולהגיע איתו לחנות טיולים ולסדר את הכל אבל אין פה כלום במרחק 60 מיילים ואני לא מצליח להשיג את יאיר לא במייל ולא בטלפון . בשביל להתמודד עם הבעיות דאגתי להדביק את החלק הקרוע באוהל בחומר מיוחד, מצאתי שקית שתייה שמישהו זרק שיכול להיות שתעבוד, ומטיילת אחרת תעזור לי לתפור את הגרביים, לפחות עד שאשיג חדשות. איזה תותחית היא (זו אותה אחת שאני ונועם הכרנו עוד מלייק איזבלה, וישנו איתה ועם חבר שלה באותו חדר וגם אתמול בחניון לילה)
.
אני עדיין די מאוכזב מכל הבעיות האלה, ואני כועס על עצמי שאני בכלל מתרגש מזה. ציוד, במיוחד עדין כמו שלי, יתבלה במהלך הטיול, אבל עדיין לא ציפיתי שזה יקרה משום מה.
אחרי כמה זמן אני שומע את נועם קורא לי ואני מזהה מרחוק את יאיר - הוא כאן! ממש שמחתי לראות אותו.
אחר הצהריים אני מקבל את החבילות ששלחתי לכאן. אחת מהן מלאה באוכל, ואני שם לב שאת הרוב המוחלט שלו אני בכלל לא רוצה לקחת: הוא מלא בקלוריות ריקות של עוגיות וסוכרים. יאיר די הציל אותי כי הוא דאג לקנות לי אוכל איכותי וטרי במקום הזבל ששלחתי לכאן. החבילה השנייה הגיעה מנתנאל עם הציוד חורף שלי, איזה אושר. יש כאן את המעיל חורף, געטקס חם, עוד פליז, מכנסי גשם-הכל כדי שאהיה יבש וחם בסיירה. אני משלם כאן המון בדמות משקל, מוסיף כמעט קילו, אך מקבל בתמורה בטחון מלא בהרים הגבוהים.
אני מאוד רגוע בזכות זה.
בתוך החבילה מנתנאל יש גם את ארוחות הערב שלי, שגם הם סופר איכותיות עם מזון מיובש בהקפאה של מאונטן האוס.
בנוסף אני מוסיף לתיק ברזלים להליכה בשלג לנעליים, סוללות ספייר למכשיר איתור לוויני ועוד.
אחר כך אני יאיר ונועם יושבים עם החבר'ה האחרים, מדברים וכו', ואני נזכר במשלוח שאמא שלי עשתה לי ויאיר דאג להביא איתו מהארץ. אני שולף משם עוגה, זו שאני הכי אוהב, וזולל כמעט שליש ממנה. כבר שכחתי מה הטעם שלה וזה היה כל כך טוב. זה הזכיר לי בית, והגעגועים אוכלים אותי גם.
אמא שלי דאגה לשלוח הרבה דברים טובים ואני נותן לאמריקאים לנסות במבה ואפרופו אך הפעם חזק להם משום מה. אני נהנתי מכל רגע.
איזה כיף לקבל משלוח מהבית!!
בהמשך אני מקבל את הפחית דובים בהשאלה שלי. בהתחלה קיבלתי דגם נוראי, קטן, וכבד ודאגתי נורא. ביקשתי בנימוס האם יש אחד אחר וזכיתי בלוטו, מישהו ביטל את הצורך בפחית שלו והיא מהדגם הטוב.
למרות שהדגם עכשיו גדול וקל יחסית ("רק" קילו), אני לא יודע איך אדחוס שמה 7 ימי אוכל.
בהתחלה אני מנסה להכניס ומצליח בקושי חמישה ימים. אחר כך מטייל אחר אמר לי שהתקנות של הפחית דובים נכנסות אחרי 40 מיילים מה שאומר שאני צריך רק 5 ימים בפנים, מצוין!!
כבר לילה מאוחר ואין לי כך לסדר כלום. זרקתי הכל מסביב לאוהל ואני מקווה שעכברים לא יכרסמו כלום..
יאללה, השעה עשר בלילה, ומחר יום גדול. לילה טוב מקנדי מידווס.
Posted via Blogaway
תגובה 1:
שמע בעיקר נחמד לראות שהדוב משתנה. אבל שלא שלא תפגוש דוב אתה לא תהיה מרוצה אה? D:
הוסף רשומת תגובה