הזמן בעיירה עובר בהרבה דאגות ומחשבות לגבי הסיירה. ההתחלה המוקדמת מידי והריצה קדימה מהר מידי גרמה לכך שאגיע מוקדם מידי לסיירה. מוקדם מידי לסיירה אומר הרבה שלג ומזג אוויר לא צפוי ועוד הרבה דברים בעייתים. על אף שלא חסכתי בימי מנוחה כמעט אני די מצטער שלא לקחתי את הזמן יותר במקומות מסוימים ולהרוויח מהאווירה בעיירות ומהאנשים והמטיילים שנמצאו בה. מה שיקרה עכשיו זה שאצטרך לעצור בקנדי מידווס ולהיות עם גוש אנשים לחוצים וזה לא כיף.
נועם אומר שהוא שונא את הימי מנוחה ואני לא כל כך מבין איך אפשר כל הזמן לרוץ קדימה ולא לתת לגוף את המנוחה שהוא צריך. מצד שני אני רואה עליו שהוא מנסה להבין ולפרש עכשיו בידיוק מה הוא מרגיש, כי הוא אומר גם שהוא לא הכי נהנה מהמסלול ואני יודע שזה לא נכון והוא דווקא מבסוט רוב הזמן אז אני לא בטוח האם להאמין לו או לא. אין כל כך מה לא לאהוב בלנוח, לאכול, לראות אנשים ולישון במקום טוב. יכול להיות שמבחינתו פחות מנוחה אומר להגיע הביתה יותר מוקדם, אבל אין לזה צורה ובגישה הזו הוא יצא קרח מכאן ומכאן.
יכול להיות שנועם יפרוש אחרי הסיירה ואני מבין לליבו, מנטלית הריחוק מהבית קשה. מצד שני זה חלק מהעניין של המסלול, וכל עוד הוא לא יצליח להתחבר למסלול, להוויה, גם למנוחה ולריחוק מהבית, יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי להמשיך. אני ממש מקווה שהוא ימצא את המנוע הפנימי שלו, יקבל כוחות בסיירה, יתעודד, וימשיך הלאה צפונה, ואשמח להיות איתו.
בבוקר החלטתי שכדאי לנו לשנות אווירה ושכנעתי את נועם להחליף מוטל. הפעם עלה 65 דולר אך האיזור שקט יותר, החדר נעים יותר, המיטות גדולות יותר ובאופן כללי נחמד פה יותר. אני מבסוט ובטח גם נועם. עוד מעט נצא לעשות קניות למקטע הקרוב.
בצהריים קיי הגיעה שוב לקחת אותנו לסופר וחסכה לנו הרבה כאב ראש. איזה כיף שהיא קיימת. אני מגיע לסופר כשאני כבר יודע מה אני רוצה ואני פעם ראשונה לא מרגיש אבוד. אני קצת מצטער שזה לא היה המצב שבוע קודם שקניתי הכל לסיירה, אך מאידך שום דבר לא סוף העולם ואם יהיו חסרים דברים אני אשלים כשאוכל.
הצלחתי לשים את ידי על עוד 2 ארוחות ערב איכותיות והרגשתי בנח עם הקנס של 15 דולר, המחשבה על ארוחת ערב חמה, מזינה ובריאה חזקה כרגע יותר מהשיקולים הפיננסים על המסלול.
קיי מחזירה אותנו למוטל, אנו אומרים תודה ומסדרים כבר הכל בתוך השקי אוכל, מוכנים למחר. אני מתקלח שוב, ומתחיל להסתכל על המפות של וושינגטון בשביל לראות כמה הגיוני שההורים שלי יעזרו לי לוגיסטית שם. זה מוקדם עדיין, אך הדברים האלה צריכים להיות מסודרים, במיוחד שמדובר בכרטיסי טיסה מאוד יקרים. אני רואה שמלבד 2 קטעים, השביל עובר כל יומיים שלושה בכביש משמע אוכל להתחבר להורים ולקבל אספקת אוכל, אולי מים אם צריך וכמובן ציוד שאוכל להחליף. בחלק מהמקטעים יתכן ואוכל גם לצאת איתם ליום מנוחה וזה בכלל נח. אני עוד אעשה שיעורי בית על כך בהמשך.
ביינתים אני נח, אוכל, ואוגר כוחות למחר. בערב נאכל פיצה ובבוקר נצא למסלול לעבר לייק איזבלה. כחמישה ימים עד לשם, וישנם בעיות מים די קשות בדרך. אני אנסה לצאת מכאן עם 7 ליטר מים בתקווה שהם יספיקו ל40 המיילים היבשים.
זהו. נחמד לי והמצב רוח מצויין. אני מתרגש מהימים הקרובים ומרגיש שהרבה הפתעות עוד בדרך.
יאללה, צהריים טובים ממוטל ראנצ' בתהצ'פי.
'
Posted via Blogaway
2 תגובות:
מתוקי, תודה על התמונות והכתיבה היפה שלך. וטוב שיש לך הגיגים ומחשבות להמשך. הייה זהיר ומקסימום תנוחו עוד כמה ימים. עם מזג אויר לא משחקים בעיקר כי הוא יכול להשתנות באופן מפתיע ואתם נמצאים בשום מקום....אני שמחה שאתה מצליח להנות ולראות דברים באופן חיובי. אתה צודק המגע עם האנשים בעיירות הוא חשוב וישאר בתודעה שלך יותר באשר נופים יפים. תמשיך להנות ולנווט ביד רמה את המסלול אוהבת אמא.
באמת קצת לא ברור מה יש לא לחבב בלישון, לאכול, להתקלח ולנוח.
אבל אני יכולה להבין את הרצון "לא לבזבז זמן". למרות שתמיד קצת קשה לראות תוך כדי תנועה שאין לאן למהר. היומיים לכאן או לכאן על חשבון חוויות או מנוחה מבאסים בסוף. אבל בסוף.
אז מה הסיפור עם הסיירה? תצטרכו לחכות הרבה זמן לפני שתמשיכו לשם?
הקוואקר לא נראה להיט :)
הוסף רשומת תגובה