ארוך. איזה יום ארוך. למרות הזוית המוזרה שישנתי בה נהניתי משינה עמוקה בין היקיצות הרגילות. התארגנויות לקחו כזמן ממוצע והיה אפשר להרגיש את גלי החום שבאים לקראתי. בשעות הראשונות הלכנו מהר ובקצב תדיר. נועם רצה להגיע למלאכי השביל אנדרסונס שביתם נמצא בגרין וואלי, 2 מיילים מהמפגש כבישים הקרוב.
אנחנו מגיעים וכבר אחרי כמה דקות שאנחנו מחכים בכביש טרי המלאכית לוקחת אותנו טרמפ. אין ספק שהמקום הזה הזיה אחת גדולה. הרבה וויד, בירה, סודה ואווירה היפית. ממש היה נחמד שם אבל אחרי שעתיים אני ונועם עזבנו את המקום כדי לנסות ולתפוס טרמפ להייקר טאון. במיילים הקרובים הפיסיטי הרוס לגמרי בגלל שרפה של 30000 דונם שהתרחשה שנה שעברה. זה ממש עצוב. במקום ללכת על הכביש לקחנו 2 טרמפים ארוכים ודילגנו בסופו של דבר על 40 מיילים שרופים. הייקר טאון זה שם של מקום באמצע שום מקום שפשוט נחים בו ומעבירים זמן. עבורנו הוא מסמל גם אך הכניסה למדבר המוהבי המפורסם ומכאן ה-40 מיילים הקרובים הם בתנאי מדבר שמזכירים את הארץ. בהייקר טאון אין באמת כלום והמקום הזה מוזר רצח. כאילו לקח לי כמה זמן להבין שאני לא בטריפ. כשלוש שעות אחר הצהריים מרחנו שם לקראת היציאה שלנו להליכת הלילה הראשונה. נלך לילה כי פשוט אי אפשר ללכת ביום. אני מרגיש רע בגלל החום וזה פשוט מדכא. אני די לחוץ מללכת בלילה אבל לפי המפה התוואי קל, ברור ונח. יש גם ירח מלא.
בהייקר טאון פגשתי את וויד וויליאמס, הבחור ששיחק את השוטר הרע בפריסון ברייק ועוד סרטים אחרים. אני די היחיד שזיהה אותו וזה היה מגניב. הוא די שמן עכשיו.
אנחנו יוצאים וההתרגשות עולה. ההליכה אכן קלה אבל כל כך מונוטונית ומשעממת שזה מבאס. איזו החלטה אדירה ללכת בלילה. בקושי מזיעים, אין שמש מציקה ולא צריך לחפש צל. אני מדליק קצת את הפנס אבל מכבה אותו כשנועם'מבקש בשביל להנות מאור הירח המטריף.
בשעה 11 בלילה, השעה הכי מאוחרת שהלכתי בה אי פעם, אנחנו עוצרים ומקימים מחנה, 11 ק"מ בארבע שעות.
אז.. לילה טוב ממייל 527 בערך.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה