שינה עמוקה ומלאה. אפשר לזכות בזה רק על מיטה טובה ובסביבה מוגנת כמו במוטל של בסט ווסטרן. בחוץ קפוא יותר מהרגיל, ואני מרגיש בר מזל שאני ישן במודל. מסתבר אחר כך שעברה / עוברת כאן מערכת אקלימית קרה.
אני מתעורר בשש וחצי ומחכה שנועם יקום כדי שנלך לאכול ארוחת בוקר קונטיננטלית.
בזמן הזה קראתי קצת דברים באינטרנט והזמנתי מיקרוספייקס (תוסף הליכה לנעל עם קצוות חדים ממתכת, מיועד להוסיף אחיזה להליכה בשלג וקרח) לאגווה דולסה (התחנה אחרי ווריטווד, כחמישה ימים מהיום) , משם אשלח את זה לתחנה האחרונה לפני הסיירה, קנדי מידווס. אני מקווה שהסחיבה של זה תתברר כמשתלמת כי זה די יקר וטיפה כבד (ממש לא כמו קרמפונים, אבל עדיין). התכנון הוא להיכנס לסיירה קצת מוקדם מהרגיל, בעיקר כי רמות השלג נמוכות. אני קצת דואג מתנאי האקלים שם בתקופה כה מוקדמת כמו הראשון ביוני, אך מאידך זה יעלה את הסיכויים להגיע בזמן לוושינגטון ולסיים את המסלול בכללי. הרבה מההחלטה הזו תהיה תלויה בכמות האנשים שיכנסו לשם לפני.
אני ונועם מתחבטים מה לעשות עם המזג אוויר. ביינתים אכלנו בוקר ולקחנו גבינת שמנת קטנה לדרך.
בשעה תשע עדיין היה ענן ענק מעל ההרים אליהם אנחנו מתכוונים להגיע ואני טיפה לחוץ מכך. אני לא להוט לצאת. אני אוהב מזג אוויר יציב, כמובן, אך נועם אומר ובצדק שאין בהכרח דבר כזה זמן מתאים ואם יהיה רוח אז תהיה רוח ואם יהיה גשם אז יהיה גשם. בכל זאת התגמשנו עם המשפט הזה קצת והחלטנו לצאת רק בעשר. זה בסדר גמור כי היום נלך כחמישה עשר מייל, אמצע הדרך לעיירה ווריטווד. כל ההליכה כמעט בעלייה ואנחנו נספוג כ-2500 מטר עלייה מצטברת ביומיים. בכל מסלול אחר המספר הזה היה מפחיד, אך מכיוון שהפיסיטי מיועד לסוסים השיפועים אינם חדים והעלייה המצטברת הינה מתונה ונוחה לרגליים טריות.
לקחנו הרבה הפסקות ועוד פעם אני שם לב שאני לא מפסיק לאכול. זה מעצבן. גם הפעם ארזתי פי 1.5 אוכל ממה שאני רגיל וזה הולך להיגמר מוקדם מהצפוי. אני לא יודע ממש מה לעשות עם זה.
ביינתים העלייה באמת נוחה והמזג אוויר נחמד. לפעמים מגיע משב רוח שמקפיא את העצמות אך אני עדיין לא מוכן לשים מעיל רוח כי אהפוך לטוסט רותח מהר מידי. אין מה לעשות, צריך להתפשר עם הטבע, וכל כמה דקות יהיה קר אך בשאר הזמן אני לא מזיע הרבה וכנראה שזה הרבה יותר חשוב.
בלי קשר למזג אוויר הסגרירי, לקחתי 5.5 ליטר מים לקטע הזה, מכיוון שהמים הבאים הם כמעט 40 קילומטר מאיפה שיצאנו. פעם ראשונה שאני סוחב כל כך הרבה (בסופו של דבר זה היה מוגזם ממש עם המזג אוויר הזה, אך תמיד חשוב לקחת ספייר). הייתי מופתע שלא היה לי כבד ממש התיק. סופרמן אמרנו, לא?
כשהמחוג נחת על השעה 5 סיימנו את היום אחרי 15 מיילים בערך. אנחנו בנקודה יחסית גבוהה, מעל 2000 מטר, ועננים נמוכים חגים מעל האוכפים בהרים. לא בא לי להתעורר לתוך ענן, באמת שלא. זה לא כיף. בכלל. לא. כיף.
מצד שני - חויה. לאלא. לא רוצה. ממש לא.
השמועות גם אומרות שיש באיזור דובים אז אני באמת מקווה שהכל יהיה שקט. מצד שני - חויה. לאלא. לא צריך את זה.
הקמתי את האוהל סופר מתוח ואני מקווה שהלילה יהיה שקט.
בשעה שש וחצי אני ונועם כבר נכנסו לאוהלים. שעה וחצי לפני החושך נועם נרדם ואני לא מסוגל להירדם אז אולי אראה סדרה כמו אימפריית הטיילת. אני חושב שהמצב רוח של נועם משתפר. אני באמת מקווה שיותר טוב לו, הוא נראה יותר בריא אך עדיין אומר שמנטלית קשה לו. הלוואי שהוא יצליח להנות יותר מהמסלול, זה ממש קל.
טוב, די חפירות. לילה טוב ממייל 357.5, ליד המדורה.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה