קשה לתאר את התחושה כאשר אתה באוהל, קפוא בחוץ אך בשק שינה חם. כל פעם אני פשוט מתפלא איך הגוף מייצר חום והפוך (פוך) לוכד אותו בפנים בהרמוניה. אני ישן טוב הלילה וזה אושר קטן
בשעה שש אני פוקח עיניים ומתחיל לקפל את המחנה. קר, כ-3 מעלות כרגע. באיזור שבע אנחנו יוצאים לדרך עם מעילים עלינו. הזיעה בפנים כלואה, וההרגשה לא כל כך נעימה. כל היום העננים חגים מעלינו יש כאלה סימפטיים ואחרים מבשרים רעות. אני ונועם מתקדמים מהר כי פשוט קר מידי לשבת במקום, מפחדים שהגשם יתפוס אותנו. בשעה עשר בבוקר אנחנו כמעט עשרה מיילים אחרי ההתחלה. יש רק עוד 8 מיילים עד הסוף וברור לשנינו שנגיע מוקדם מידי לחניון הלילה. למרות זאת קשה לחשוב בקור ואנחנו מתקדמים. בדרך הצלחתי למצוא קליטה לרגע והתקשרתי הביתה להגיד שהכל בסדר. אני כמעט ולא שותה מים בקור הזה, לא משתמש במשקפי שמש, שלא לדבר על קרם הגנה. מה לעשות, זה מה שקורה שהשמש מתחבאת מאחורי עננים כל היום.
בשעה ארבע בערך סיימנו את היום. אני מקים אוהל במהירות ומרגיש את הגוף שלי קופא. קר לי מאוד. ההקמה של האוהל הייתה מושלמת. הפעם הוא נמוך כדי שרוח לא תכנס פנימה. כמה שניות אחרי שסיימתי להקימו התחיל ברד לבן לרדת. זרקתי את הציוד פנימה והסתכלתי החוצה. אמנם קצת התבאסתי שעצרנו כה מוקדם אך עכשיו אני שמח. אני מנסה לחמם את עצמי והדבר היחיד שעובד הוא להיות בשק שינה.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה