יום 34, ה-25 למאי

בוקר טוב. היום יוצאים חזרה לשביל בוולקר פס אחרי יומיים נחמדים בלייק איזבלה. במשך כשעה וחצי ניסינו לתפוס טרמפ וזה היה ממש לא כיף. באמצע עצרנו לגלידה במקדונלדס ובמקרה אחרי חצי שעה אדם מבוגר בטנדר עצר לנו לטרמפ. הנסיעה לקחה יותר מחצי שעה והיה ברור שזה לא טריוויאלי לקחת שני זרים מוחלטים כזה מרחק.
אנחנו חוזרים לקסם השביל של יוגי ורואים כמה מטיילים חדשים. ביקשתי מיוגי שתשלח עבורי בדואר גלויה לסבתא שלי, והיא שמחה לעשות את זה עבורי. אני מקווה שזה יגיע.
אחר כך ישבתי לדבר עם עוד מלאכית שביל על המון דברים אבל בפרקטיקה הכי חשוב היא הביאה לי מתנה כדורי דאיומקס וסוללות איי איי איי לפנס שהייתי ממש צריך. מסתבר שבשביל לקבל דאיומקס כאן צריך מרשם רופא רופא וזה עולה המון ככה שממש המזל משחק לידיים שלי.
דאיומקס הם כדורים נגד מחלת גבהים, משהו שאני מצפה שיהיה לי בגלל הקשיי נשימה בגבהים של מעל 3000 מטר. לצורך העניין השביל עובר מספק פעמים מעל 3500 ואף מעל 4000 מטר. קיבלתי ממנה המלצה למינון והוראות שימוש והכנסתי את הכדורים לערכת עזרה ראשונה שלי.
נועם ביקש לצאת היום אחר הצהריים בגלל החום אך חזר בו אחרי כשעה וחצי של שעמום. נצא מכאן בשעה 2 להליכה של 17 מייל. אני מקווה שיהיה נעים. לפי המפה יש הרבה טיפוס בדרך ויש לי הרגשה לא טובה.
רגעים לפני ההליכה הוחלט שנקצר את היום בשביל לא ללכת בלילה. נעצור אחרי 13 מייל במעיין יהושע.
אנחנו יוצאים לדרך והחום כבד, כנראה מעל 30 מעלות. בשילוב עם עלייה לא פשוטה מתקבלת תוצאה לא נעימה במיוחד של זיעה אדירה ומאמץ לא סביר ליום כזה. אני יכול להגיד גם שזה היום שהכי הזעתי בו מתחילת המסלול, פאקינג יומיים לפני הסיירה. אין כל כך מה לפרט עוד על ההליכה חוץ משציפיתי לשינוי תוואי קצת יותר משמעותי לפני הסיירה. הנוף עדיין נראה די מדברי.
בשבע אנחנו מסיימים את היום ויורדים לכיוון המעיין. בדו"ח מים שלנו רשום שנמצאו כמויות אורניום חריגות במעיין הזה, ויחד עם זאת המפקח רשם שהוא היה שותה את זה בעצמו. מילאנו מים והקמנו מחנה. השתמשתי היום פעם ראשונה במשאבה שלי למזרון ואני מבסוט, זה עובד פיקס.
בשמונה וחצי, עדיין קצת אור בחוץ, אני מסיים לכתוב מתוך השק שינה את הפוסט הזה. חם מאוד היום בפנים ואני ישן בלי בגדים, בתקווה שיתקרר בלילה.
לילה טוב ממעיין יהושע.

Posted via Blogaway