מהרגע שקמתי עד הרגע שהמים יצאו מצינור המקלחת עברו שניות בודדות. המים החמים כאילו זרמו בתוכי והשרו נוחות.
אחרי ארוחת בוקר טובה יצאנו אני ונועם לתחנת האוטובוס שיקח אותנו לתחילת המסלול. הנסיעה נעימה, אך פולני חקר אותי במהלכה, מי אני ולאן אני הולך וכבר נמאס לי לענות על אותן השאלות באותן התשובות.
ההליכה קשה עם תיק ששוקל באיזור ה15 קילו. כמות המים היא הגורם המרכזי, 6.5 ליטר במספר, והכתפיים מורגשות היטב ולפעמים עד כאב. אני עוצר מידי פעם לשחרר את השרירים ורואה את נועם ממשיך ונאבק.
לאורך היום אני מזמזם את השיר כמה טוב שבאת הביתה. בהפסקה מסוימת החלטתי לשמוע אותו וכףשנייה אחר כך עיניי נהיו כמביריקות וליבי פעם ולא מהקושי הפיזי. נתקפתי געגועים קשים וזיכרונות יפים צפו כאילו התרחשו זה עתה. הריחוק מהבית והבדידות של השביל הם משקולות כבדות על הנשמה. השירים הזכירו תקופות שונות אבל המוזיקה היחידה שגרמה לי ללכת יותר מהר הייתה פאנק רוק שהייתי שומע בתיכון. הקצב של המוזיקה הזו פשוט מושלמת להליכה ואני מעלה חיוך ומבסוט על עצמי שזכיתי לאהוב את הז'אנר.
בדרך אני רואה ציפור שפשוט משתכרת מהרוח, ונדמה כאילו היא עומדת במקום בעזרת איזון מושלם של הגוף שלה. אני די בטוח שהיא מסתכלת היטב על האיזור ובודקת האם יש טרף פוטנציאלי.
ההליכה ממשיכה ואני במצב רוח בינוני שכזה, מודאג קצת מהעתיד, אבל עם ראש מורם. הגוף עומד במאמץ ואחרי 16 מייל אני ונועם עוצרים לחניון לילה. בעוד שלושה ימים נגיע ללייק איזבלה ואני צריך זמן לחשוב לעכל ולתכנן את הזמן הקרוב. שאני הולך אני פשוט מוצף במחשבות על הכל ולא מצליח לתרגם אותם למעשים פרקטים. היום צפוי קור די רציני לא רחוק מאפס מעלות, ואני מקווה שהנקודה שבחרנו לא תהיה חשופה מידי לרוח. אנחנו אוכלים ערב ובתפריט צ'ילי מקרוני עם בקר של מאונטיין האוס. זה היה סופר טעים ומשביע והעובדה שאכלתי אוכל איכותי עוזרת לי מנטלית. בעשרה לשבע, כשעה לפחות לפני השקיעה, אני זוחל לאוהל ולשק שינה. קר מידי בחוץ. אני שוב חושב על הסיירה ושמח מכך שהוספתי עוד שכבות חמות לשם.
ועוד משהו - אני שונא לישון בשיפוע! אררר.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה