שינה על אוכף בגובה 2000 מטר אומרת רוח. אז הייתה רוח ממש חזקה שחדרה את קירות האוהל העדין שלי, אך עובדה אחת לא רשמתי: אני במדבר. אז הרוח חמה לאורך כל הלילה.. התוצאה היא שאני מזיע בפנים והרוח רק מפריעה ואני לא מצליח לישון ממש כל הלילה. אני מתעודד מהעובדה שיש היום יום קצר, 10 מיילים, אחריהם אגיע לעיירה תהצ'פי ואסיים עם מדבר המוהבי.
בשעה 10 אני ונועם הגחנו לכביש ומשפחה שראתה אותנו מנסים לתפוס טרמפ חזרה במיוחד ולקחה אותנו. אב הבית דאג מאיתנו ווידא שאין לנו נשק ושאנחנו לא מסוכנים, הם בוודאי לא רגילים לראות יצורים עם כובע, משקפי שמש ושני מקלות סקי (הליכה, הליכה!!) בידיים. אנחנו יורדים בכניסה לעיר ותוהים מה לעשות. המוטל הטוב של חברת בסט ווסטרן ממש יקר, 90 דולר ללילה, ואנחנו מנסים למצוא אלטרנטיבה אצל מלאכי שביל. נראה שאין ממש הענות ונצטרך לשלם מחירים גבוהים. לבסוף אנחנו מתפשרים על חדר ב70 דולר באכסניה בשם סנטה פה. הזהרנו מראש על המקום ולכן ביקשנו לראות את החדר לפני ששילמנו. הוא אכן קטן וצפוף והתמורה הכי נמוכה לכסף שהיה לנו עד עכשיו, אבל זה יעשה את העבודה, אנחנו בסה"כ רוצים לישון בחדר נעים.
אחרי הכביסה ניסינו להגיע לסופר שממוקם די רחוק מכאן, 2 מיילים. העיר הזאת מפוזרת ממש. הסניף דואר בקצה אחד. הסופר בקצה שני, היציאה לשביל בקצה נפרד, והעיקר המקדונלדס צמוד לסופר ואני מבסוט מכך.
אנחנו מנסים להזמין סוג של מונית זולה אך נועם רואה במקרה את קיי, האחת שלקחה אותנו טרמפ לקיק אוף בסוף אפריל, ממש מול האכסניה! היא כמובן מסכימה ולוקחת אותנו לסופר. היא גם תעזור לנו בהמשך.
איך שאנחנו יורדים ואני קולט את הסמל הצהוב של מקדונלדס התעורר התיאבון ואני טורף במהירות דאבל בורגר עם צ'יפס וקולה ענק. מיד אחר כך קפצנו לסופר וקנינו מטעמים ליום וחצי הקרובים, ביניהם לחם טרי, חומוס, גווקאמולי וכו'. הסופר ממש גדול ויש בו הכל. נחזור לכאן מחר בשביל להצטייד לקטע הבא.
התקשרנו שוב לקיי וכמה דקות אחר כך היא הופיעה לקחת אותנו חזרה למוטל. נועם מתרסק בחדר מעייפות ואני כרגיל לא מצליח לנח. בזמן הזה אני מזמין מהאינטרנט משהו שחלמתי עליו הרבה זמן: משאבה אלקטרונית לניפוח המזרון שלי. ה-35 הנשימות שצריך להשקיע כל לילה פשוט מתסכלות אותי כל פעם מחדש והחלטתי לפתור את זה אחת ולתמיד. נכון, אתם צודקים שאתם אומרים מה אתה צריך את זה, ושזה שוקל 60 גרם ושזה מיותר, אבל בחיי, אני חולם על זה כמה ימים, בא לי! בנוסף בסיירה הגבוהה זה יהיה שימושי וימנע מלחות להיכנס מהפה שלי. הדראק הזה כמובן יקר, אך הצלחתי למצוא מבצע צנוע ומשלוח מהיר לעיירה הבאה. אני מבסוט לאללה. רק בשביל ההרגשה הזו זה היה שווה. על הדרך גם פינקתי את עצמי בשתי ארוחות ערב איכותיות לשביל מבשר מיובש בהקפאה (כבר כתבתי על זה, זה כמו לקחת את התשביל בשר של אמא, להוציא את הנוזלים, ולהחזיר אותם שצריך. הטעם נשאר) והזמנתי לנועם סט יתדות שיהיה לו לסיירה.
היום קראתי עדכון ממישהו שנמצא בסיירה ודיווח על כמויות שלג בכל הנקודות מעל 3300 מטר ובקושי רב לטפס באוכפים. אני מודאג מהדיווח כי אנחנו עוד שבועיים, אפילו פחות, נכנסים לסיירה. התנאים שם רחוקים להיות ממה שחשבנו שיהיה ודי עצרנו לרגע לחשוב מה עושים. לאורך הערב פגשנו מטיילים שהיו די בשוק מהדיווח ופתאום שקלו לעצור לעוד יום בתהצ'פי. הרי לכולם ידוע שזו הייתה שנה יבשה ולא היה הרבה שלג והיה צריך להתחיל מוקדם.. אבל הם לא התעדכנו מאז שיצאו לפני חודש.. והאמירות האלה חלקם שטויות במיץ (אני מדבר על האמירות שזו שנה יבשה ואפשר לרוץ לסיירה מאוד מוקדם) . יש חלקים מהסיירה שקיבלו כמות שלג ממוצעת. לדעתי אנחנו הולכים לפגוש עשרות אנשים תקועים לפני הסיירה כי הם לא יכולים להתקדם, ואלו שהתקדמו מוקדם מידי פשוט יתקעו בהמשך. רק המנוסים יכולים להתקדם כרגע ואני מאוד מקווה שעד שנגיע נהיה יותר חכמים ומספיק אנשים יכנסו לשם לפנינו.. יש פשוט כמות פסיכית של אנשים שרצים קדימה רק בשביל להיתקע.
מחשבות על הנושא יגיעו בהמשך.
עד אז.. לילה טוב מאכסניית סנטה פה בתהצ'פי.
Posted via Blogaway
תגובה 1:
גיליתי את הבלוג שלך לפני כמה ימים. השלמתי היום את כל הפוסטים ואוכל לעקוב אחריך בזמן אמת.
הליכה נעימה והרבה חוויות.
הוסף רשומת תגובה