הלילה חמים ונחמד ואני מחכה לבוקר שיגיד לי לצאת מהשק שינה. בגלל שהיה יחסית חם הצלחתי לארגן את הדברים שלי מהר ולשם שינוי סיימתי עם המנהלות לפני נועם.
רציתי מאוד לצאת לדרך בשביל להגיע מוקדם לאגווה דולסה ולתפוס מקום טוב. לא תיארתי לעצמי שהלחץ הזה יגרום לי לרוץ כל היום.
שעה אחרי היציאה אני משאיר אבק לשאר המטיילים מאחורה וביניהם גם נועם. רציתי להגיד לו שאני רץ קדימה ושלא יחכה שאעצור, אבל הייתי כבר ממש מקדימה ולא רציתי לעצור. היה חלק של ירידה שפשוט רצתי בטירוף אולי ב13 קמ"ש כי התיק היה קל וזה היה כל כך משחרר, הרגליים שלי הרגישו על טורבו וממש ריחפתי בחלק מהחלקים. את כל 11.5 המיילים לאגווה דולסה עשיתי ללא עצירה אחת ובמהירות גבוהה. 3 שעות הייתי שם, למרות שהלכתי לאיבוד 3 פעמים.
בדרך תידלקתי באוויר את הגוף עם סוכרים כדי לעמוד במשימה.
כשהגעתי לסאפליס, המלאכי שביל אצלם אתארח ליומיים הקרובים, הייתי בשוק.
יש כאן מפעל שלם למטיילי פיסיטי. מקלחות. בגדים להשאלה. עמדה לשליחת דואר. עמדה לקבלת דואר. 5 מחשבים לשימוש חופשי ואינטרנט אלחוטי. אוהלים עם מיטות בפנים ללילה. שירותים כימיים. פשוט הכל. זה פסיכי ואני ישר כובש אוהל לי ולנועם. חצי שעה אחר כך כבר לא היה מקום באוהלים ואני מבסוט כי עמדתי במשימה. אחרי שעה נועם מגיע ואני כבר בדרך למקלחת ומארגן את המשלוחי דואר שקיבלתי לכאן. אם נהיה מדויקים, חיכו חי כאן 6 חבילות. רובם עם ציוד חלקם עם אוכל. מכאן אני הולך להתארגן לוגיסטית כמעט 500 מייל קדימה, עד יוסמטי פארק. זה המון עבודה אבל זו נקודה טובה לעשות בה את זה. מחר אני נוסע לקוסטקו או וולמרט ואוכל לקנות סטוקים של אוכל ולחסוך המון כסף.
על הדרך אני גם מארגן את כל הלוגיסטיקה לנועם ככה שהוא לא צריך לעבור את הכאב ראש הזה. אנחנו גם לוקחים בחשבון אספקת אוכל ליאיר, עוד חבר ישראלי שמצטרף אלינו לסיירה. האוהל שלנו נראה כמו מחסן של הדואר האמריקאי כרגע.. די מצחיק.
האווירה פה ממש נחמדה ואני נהנה. אני מבסוט שאני לוקח פה יום מנוחה. הזמנו פיצה וזה היה ממש אחלה.
אני מארגן את הדברים והולך לישון עוד מעט.. לילה טוב מגן העדן למטיילים באגווה דולסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה