הרוח נשבה חזק כל הלילה אבל האוהל עמד טוב ולא היו בעיות. מלא חול נכנס אבל מה זה משנה..
הכנתי שוקו עם קורנפלקס ויצאתי לדרך. היום החלטתי ללכת 16 מייל.. אני עוד עייף מאתמול ואני מרגיש את זה כבר ב5 דקות הראשונות של ההליכה. לא כיף. בחצי הראשון של היום הייתה רוח מטורפת ולא הצלחתי להתקדם. לא כיף. היו רגעים שמרוב שהיא הייתה חזקה הייתה צריך להתכופף כדי להוריד את השטח פנים עם הרוח. לא כיף. גם קשה לנשום עם הרוח הזו. לא כיף. בשעה עשר וחצי עצרתי לצהריים מקדמים והכנתי ביצה מקושקשת מערכה שהזמנתי מראש מחברה שמתמחה באוכל שטח איכותי. הייתי סופר רעב וזה היה מושלם. החזיק אותי 5 שעות.
המשכתי לדחוף ממש בכח אבל עדיין אני מתקשה והעליות קשות לי מהרגיל. אין ספק ש-מישן קריק זוכה בפרס העצוב של הקטע הכי מעפן. הימים והעומס עושים את שלהם. לאחר זמן מה אני פוגש את מונטי, וביחד הלכנו למלא מים מהמעיין הסמוך. מונטי די מחבב יהודים בכללי וכמו שאר האמריקאים שפגשתי הוא לא מחבב את אובמה בלשון המעטה. היה ממש נחמד לפגוש אותו וזה הקפיץ לי את המוטיבציה.
כשהבנתי שהדרך קצרה, והשעה 4, החלטתי לדחוף חזק כדי להגיע מוקדם. בשעה 5:30 ישבתי לארוחת ערב בחניון לילה נחמד שאומר שאסור לישון במוצגים ההיסטורים שיש במקום. למרות זאת מצאתי פינה נחמדה במוצג ההיסטורי, יחסית פתוח אבל יחסוך לי את הצורך להקים אוהל ואוכל להתקדם מהר יותר מחר לכיוון ביג בר ולזירו דיי המיוחל. אני כרגע בגובה 2600,די גבוהה והרוחות ערות. פעם ראשונה שאני עושה לינת שטח בלי אוהל ומעניין איך יהיה. שעה לפני השקיעה אני כבר בשק שינה, שוקל לראות פרק של אימפריית הטיילת. אז ראיתי 15 דקות וניסיתי להירדם. עד 12 בלילה לא הצלחתי בגלל הרוחות הקור ורעש של ברזל מכה באדמה ככל הנראה מפיגום שנתלש מהמקום. איזה לילה קשה. באחת בלילה אני מגיע לפתרון הקסמים.. כמו שאומרים מצבים נואשים קוראים למעשים נואשים, אז שמתי את האוזניות שלי שחוסמות רעשים ובשעה טובה הצלחתי להירדם. כבר עוד מעט יום חדש..
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה