אז בקושי ישנתי הלילה. לא נורא. קר פה רצח. לא נורא. אין לי כמעט אוכל. לא נורא. שום דבר לא נורא שבעוד 20 מייל אני בעיירה!!
היום היה בסימן ריצה. עצרתי סה"כ 3 פעמים, ותוך 7 שעות סיימתי 20 מיילים. ההליכה הייתה טובה והרבה יותר נוחה מהימים הקודמים. המצב רוח שלי הרבה יותר טוב, והשביל חזר להיות פיסיטי אמיתי בעיניי (מקודם, ביומיים האחרונים, זה הרגיש כמו משהו אחר)
הנופים יפים, השמש חמה. הרוח מפנקת ומנדפת את הזיעה בשניות.
אני פוגש את מונטי בפעם הראשונה בקסם שביל (טרייל מג'יק, מעשה טוב של אדם שאינו מטייל עבור מטיילי פיסיטי), מונטי יושב לו על ספה, באמצע שום מקום, שותה סודה. לידו פח זבל שהוסב למחסן סודה ועוגיות ועוד דברים טובים. אתם לא יכולים להבין מה זה ללכת 10 מייל באמצע שום מקום, ואז אחרי פניה מסתתרת פאקינג ספה עם פח זבל שבתוכו שתיה קרה. אז פתחתי את הפח וזכיתי בפחית השתייה האחרונה שנשארה. אושר.
אחרי סמול טוק עם מונטי יצאנו קדימה לכיוון היי ווי 18 ממנה לוקחים טרמפ לביג בר.
כל הדרך אני מנסה למצוא קליטה בין מעברי ההרים בשביל לעדכן את ההורים שאני בסדר ובשביל להתקשר למלאכי השביל בשם פאפה סמארפ (דרדס סבא). בנקודה לא ברורה, 7 מייל לפני הסוף, הייתה קליטה. אני מדבר עם דרדס סבא וזורק לו שאהיה באיזור 3 בכביש. אחרי השיחה אני מסתכל על השעה, ובמקום שהשעה תהיה 12 כמו שחשבתי השעה הייתה אחת בצהריים. טוב. יש מוטיבציה גבוהה, לא?
רציתי בקצב של 3.5 מייל את המסלול, ובעשרה לשלוש על השעון אני בכביש. בדרך חשבתי איפה נועם ואיך הוא יצור קשר, והבנתי שזה הולך להיות עניין בעייתי. אני ממש מקווה שהוא יגיע מחר.
הגעתי לבית של המלאכים ולא הכי התחברתי לאווירה. משהו מוזר. אני צריך מרחב.. לסדר דברים, לקנות, לנשום ושם הכל היה חנוק. בעדינות ביקשתי מדרדס, סבא שיקח אותי להוסטל בביג בר לייק. הוא נענה בשמחה ועשיתי צ'ק אין. הבאתי את הקופסה שלי מהדואר וסידרתי את הדברים. מקלחת, כביסה, זהו. כמו חדש.
אני ומטייל נוסף בשם סוצ'י הלכנו להביא פיצה וסה"כ הערב מוצלח. אני מת מעייפות. אושר לנוח ככה.
Posted via Blogaway
תגובה 1:
עידן שלי, אני קוראת בשקיקה אחר הדברים שאתה כותב ותוהה איזה כוחות יש לך לעבור את כל הקשיים הללו? דבר המעורר בי הערצה גדולה וגם מעט דאגה. עם זאת למדתי שאני בהחלט יכולה לסמוך עליך, על הבחירות וההחלטות שלך. ובכלל כל המפגשים עם האנשים המרתקים הללו מפתיע ומהנה.כל דבר פעוט הופך להנאה ובעל ערך...חשוב ביותר...
אני אחכה בסבלנות לזמן שתהיה במיטה המפנקת שלך..אז יישר כוח אמא
הוסף רשומת תגובה