יום 21, ה-8 למאי

הלילה היה לי קר קצת. בשק שינה היה חם אבל עדיין שהוצאתי את הראש החוצה היה גל רוע קר, שוטף את הפנים.
בסופו של דבר המערכת לילה שלי בסדר גמור ומתאימה כמעט באופן מושלם לפיסיטי. החוליה החלשה היא האוהל, שלדעתי לא מספק מספיק הגנה מקור. זו חלק מההתפשרות של אוהל ששוקל חצי קילו. אולי בוושינגטון אחליף אותו לטובת אוהל 3 עונות קשוח וחם. האמת שבלילה הזה ספציפית התגעגעתי לאוהל הקודם שלי שמכרתי. איזה טוב הוא היה.
אז לקח קצת זמן בבוקר אבל לא נורא, תוך כמה דקות כבר הזעתי כרגיל. הנופים יפים ואני הרבה מעל העננים. ההליכה הופכת מונוטונית עם הזמן ואני משתדל להעסיק את עצמי בשאלות מהותיות שלא מעניינות אף אחד מלבדי. נועם הלך קצת מאחורה הפעם, הוא עייף ולא מחבב את העליות שמכבידות עליו. מידי פעם אני מעיף מבט אחורה לוודא שהוא בקו ראיה שלי, ולכשהכל בסדר אני ממשיך הלאה. אני עוצר מידי פעם לאכול, ובחצי היום נגמר האוכל. שוב. לא נורא, עוד 7 מיילים אני בסוף היום, מגיע לעיירה ווריטווד.
אני ונועם עוצרים בגאפי, חניון לילה גבוהה במיוחד, 6 מיילים אחרי תחילת היום. מטיילים אחרים שישנו כאן דיווחו על לילה ממש גרוע, עם גשם והרבה בלגן. עלה בי חיוך אדיר בפנים כי אני הייתי יבש ונעים וזה היה רק 6 מיילים אחורה מכאן. שמחתי שוב על אופן קבלת ההחלטות שלי ושל נועם. לא צריך אף פעם למתוח את הגבול אם אין צורך.
לאחר מכן הלכנו בדוך לכביש המהיר מספר 2 משם  מתנדבת של רשות היערות האמריקאית לקחה אותנו לווריטווד. נועם קיבל נעליים חדשות ואני שלחתי דואר קדימה לעצירה הבאה. אנחנו ישנים בפיינס מוטל, 70 דולר לשני גולגולות, וזה בסדר. לא יותר מזה. בסדר.
בגלל הלחץ הענק שנוצר בי בגלל האוכל,  הגזמתי מאוד בקניית האוכל לארבעת הימים הקרובים. הוצאתי 50 דולר! זה מלא. אני מקווה שזה יספיק הפעם. קניתי מלא בייגלס, גבינה שמנה רצח, מיליון אוראו, ועוד דברים טובים. את השאריות אשלח בדואר קדימה.
אחר כך רציתי ללכת לאכול פיצה אבל נועם העדיף ללכת עם מטיילים אחרים לאכול בורגר, לא רציתי להתעקש וזרמתי וישבנו עם עוד 5 מטיילים אחרים והיה די נחמד סה"כ. כבר די נמאס לי מהמבוגרים.
די. אין לי כח לכתוב. לילה טוב מווריטווד!

ביידן פאוול. מטפסים אליו מחר.

החדר בפיינס מוטל

חניון לילה גאפי

Posted via Blogaway