אחת בלילה, אני רואה בפלאפון. אני חייב להשתין ומנסה להיאבק בזה, אולי אצליח להירדם. כשעה נשארתי ער עד שנשברתי. אזרתי אומץ ויצאתי החוצה. מעליי המראה הכי יפה של שביל: מיליון כוכבים במרחק נגיעה זוהרים בעוצמה מדהימה. רואים את הקונסטלציות כל כך טוב וברור, וזו פעם ראשונה שאני חווה את החוויה הזו.
אחרי שנכנסתי לאוהל נרדמתי שוב ברגע. בחמש בבוקר קמתי שוב, היה קר ממש אבל זה לא הפריע להירדם. התעוררתי בשש וחצי, מאוד מאוחר לי. הכל לקח לי המון זמן אבל שמתי לב למשהו: המזרון שלי מנופח! ווהווו. התאוריה של יאיר, שהאוויר החם התקרר בלילה ולכן חשבתי שיש פנצ'ר, כנראה נכונה. אבדוק היום מה קורה.
יצאנו היום הכי מאוחר עד עכשיו: שמונה בבוקר אם לא אחר כך. האיטיות הזו אפיינה את המשך היום.
הנוף מרשים אך עדיין לא עומד בציפיות, וההליכה נוחה יחסית. אנחנו ממש הולכים לאט ולוקחים הפסקות וזחלנו במשך 6 שעות 8 מייל בלבד. העובדה הזו מציקה לי קצת.
בחצי השני של היום עברנו מרפסות נוף יפיפיות ורואים את המדבר שקרוב כל כל לסיירה. אני בודק קליטה בפלאפון, ומתקשר הביתה להגיד שהכל בסדר.
אני מדבר עם יאיר ונועם על התכניות לימים הקרובים ויש לנו בעיה קלה עם המרחקים בימים הרביעי והחמישי. עוד לא נמצא פתרון אך אני סמוך ובטוח שימצא אחד בהמשך.
העלייה היום מרגישה הרבה יותר טוב והגוף סוחב מעולה, במיוחד שיש 4 ליטר מים על הגב בגלל בעיית מקורות בהמשך. אני שומע קצת מוזיקה בשביל להעלות את מצב הרוח וזה היה מהלך נכון.
עצרנו לבסוף בשש בערב אחרי 14 מיילים בלבד. אנו על אוכף והרוח קרה וחזקה. בשביל למזער נזקים הלכנו קצת במורד האוכף למצוא נקודה שטוחה יחסית ופחות חשופה. במהרה הקמנו אוהלים ואכלנו ערב. ההפתעה להיום היא שיש מעיין זורם כמאתיים מטר מאיתנו, מה שאומר שאפשר לשתות מים בחופשיות ולסחוב אולי פחות מחר.
כשהמחוגים נוגעים בשמונה בערב אני בשק שינה, הפעם ארוז היטב כדי שלא יכנס קור, והולך לישון תכף.
אז, בנימה אופטימית זו, לילה טוב מייל 738 בסיירה איפהשהו על יד האוכף ואיפה שיש הרבה רוח.
Posted via Blogaway
מצליח להכניס חמישה ימים אוכל בקושי 
מחנה ישראלי בקנדי מידווס 
