יום 18,ה-5 למאי + מחשבות

חדשות טובות: לא הייתה כמעט רוח בלילה. ישנתי טוב! לא היה גם קר. מצוין.
החזרה לשביל הייתה קצרה אך מתישה. חם היום. אחרי 45 דקות הליכה אנחנו מגיעים למעיינות החמים ונועם נכנס לטבילה. לי לא כל כך בא להיכנס ואני תופס פינה נחמדה בצל. ביינתים אני צופה בנוף נשים ערומות ומסתבר שאם הייתי מגיע יום קודם המספר הנצפה היה גודל פלאים. תחושת באסה מרחפת באוויר. זה גם מרענן לראות נשים רגילות ולא את האיירון וומן קצוצות השיער שיש בפיסיטי כל הזמן. בכלל, לא קשה לנחש מה הריח והמראה של אדם אחרי שבועיים ומשהו בשטח בפעילות ספורטיבית מאומצת, אז המחזה כאן באמת שטף את העיניים. יש עדיין נשים רגילות בעולם! יש.
בהמשך הייתה קליטה בפלאפון וגיליתי שיום העצמאות היום. זה העציב אותי קצת כי זה החג שאני הכי אוהב ואני רחוק אלפי מיילים מהבית.
עצרנו והלכנו, הלכנו ועצרנו והיום יפה. יש עננות עדינה שמשפיעה באופן גס על ההרגשה. כיף. מזיעים, אך פחות. אנחנו מאיצים, והולכים היום מהר. שנינו יודעים שהיום אנחנו הולכים לשבור את תקרת הזכוכית של 20 המיילים. התכנון היום הוא 23. באיזור 40 ק"מ ביום אחד.
היום מקבל תפנית בצהריים.. ספציפית אחרי ארוחת הצהריים שהייתה המבורגר שטח עם קטשופ ומיונז. הרגשתי חזק.
אחרי כמה מיילים היה קסם שביל עם ביצי שוקולד ומים ומשם בכלל משהו בנפש התחזק.
ההליכה עברה לעוצרת נשימה מול אגם סילוורווד המדהים. הרגשתי פתאום סופרמן, בלתי מנוצח. אחרי שבועיים שהנפש רדפה את הגוף, הגיע איזון. הנפש שלי כל הזמן דחפה קדימה, מתחה את הקצה, והגוף מסרב לכך, מקשה על כל פעולה, לא מוכן להתקדם, לא מוכן לעבור את הגבול.. היום זה השתנה ונוצר איזון, הגוף והנפש שלי הם ישות אחת, מקשה אחת עם אותם יכולות ואותו קצב התפתחות.
אני חושב שברמה הפסיכולוגית עליתי היום מדרגה, במיוחד אחרי הקסם שביל. הבנתי בדרך הקשה כמה המחשבה והתודעה משפיעים על כל דבר פיזי בנו, זה שולט בנו וקובע הכל. אני סופרמן עכשיו, וגם אם לא אסיים את המסלול, עברתי היום תהליך נדיר ואני מאושר.
בהמשך ההליכה הסתכלתי פנימה שוב וראיתי איך ההתרגשות שלי נמהלת בגעגוע הביתה, ונוצר מן תחושה שקטה ורגועה, סוג של ריחוף. משהו הרמוני אך בכל זאת עדין.
סוף היום הגיע בשעה חמש ועשרים. מוקדם מאוד! הגענו לשטח פיקניק עם פחים, שירותים נקיים ואיזור מושלם לקמפינג, איזה שינוי דרסטי מאתמול. היום אני שמח להיכנס לאוהל ולישון בו, ומרגיש הרבה יותר בטוח. יש פה גם עוד מטיילים, והמקום היפיפה הזה הוא אי של טוב אחרי הימים האחרונים. כאות ניצחון על היום הזה שטפתי את החולצה מכל הזיעה שהצטברה עליה בימים האחרונים. יש.
מחר יש לנו רק 14 מייל עד מקדונלדס, ושם נעצור לילה במוטל של בסט ווסטרן. אמא שלי הודיעה שהמענק שלי מהצבא נכנס וזו סיבה מצוינת לחגוג ולבזבז כסף על לילה במבנה חם ומקלחת טובה. כיף. כיף. כיף.
רגע לפני שהשמש שקעה, הזמנתי שקיות אוכל מיוחדות שאני אשלח לסיירה. זה אשכרה מתקרב וזה מלחיץ!
טירוף.
לילה טוב מאיזור הפיקניק, 200 מטר מערבית ממייל 328.

מטמון מים

כאן התחבאו ביצי שוקולד קרים וטעימים רצח

שותה שוקו ואוכל פירה

לילה טוב

נוף מרתק מעל נחל דיפ קריק

נועם נאבק, 2 דקות אחרי שיצאנו מחניון הלילה

מתלה מאולתר ליבוש החולצה

במעיינות החמים בדיפ קריק

Posted via Blogaway