כרגיל הלילה עבר חלק בלילה. היה טיפה קר אז העברתי את השק שינה שלי (שנפתח לשמיכה) מעלי. חם!
בבוקר אכלתי מלא דברים שקניתי מראש, שוקו, יופלה, בננה ועוד. שבע ועוד איך. בהמשך הלכתי לדואר לשלוח שאריות אוכל ודברים מיותרים קדימה לעצירה הבאה באגווה דולסה. בשעה 9 עלינו אני ונועם על טרמפ לתחילת המסלול. הייתה פשלה קטנה מצידי ובמקום 14 מייל יש לנו היום 17 מיילים לא קלים. נועם נראה טוב יותר היום והוא בהילוך גבוהה כבר מהמטר הראשון, אני מתקשה להשיגו אך משהו אצלו השתנה לטובה. אני מקווה שהוא באמת חזק יותר. החצי הראשון של היום הוא עלייה להר ביידן פאוול ואחר כך ירידה. סה"כ ירידה ועליה מצטברת של כמה אלפי מטרים. העלייה הייתה קשה וארוכה עבורי. הרגליים שרפו מעוצמה והתיק הכבד בשילוב עם הגובה הרב גרמו לי להתאמץ מאוד. אחרי כמה שעות נגעתי בפסגה וחיוך אדיר מימדים נמרח לי על הפנים. אומרים שמכאן אפשר לראות את לוס אנג'לס ולאס וגאס בהינד ראש. אך כמו שאומרים על מצפה הימים שאפשר לראות את הכנרת וים תיכון הכל שקר וכזב. סתם, הכל מעונן..
בהמשך הייתה הליכה יפה ממש אבל הרגל שלי התחילה לכאוב די מוקדם. הירידות הורגות לי את רגל ימין. מעצבן.
לקראת סוף היום הבנו שאנחנו מגיעים בסוף להמשך הכביש ממנו אפשר להגיע לווריטווד, ואמרנו: אם יהיה מקום אצל מלאך שביל, נחזור לעיירה ואני אזכה בפיצה המיוחלת. אז.. מלאך ענה ויש מקום!! טירוף. יאללה. שניים וחצי מייל לסוף. אנחנו רצים מהר לכביש בתקווה למצוא טרמפ חזרה. השעה רבע לשש.. ואמרתי שאם תוך שעה אין טרמפ מוותרים.
אני מתפלל חזק לאלוהים שבשמיים שיהיה טרמפ. אני כל כך רוצה להגיע לעיירה למרות שאין לי מושג למה. פשוט בא לי. בא לי גם את הפיצה ההיא. הזמן עובר וכמעט ואין מכוניות ואף אחת לא עוצרת. עוד מעט נגמר הזמן ואף אחד לא עוצר. אני אומר לנועם לנסות להתקשר למלאך אולי הוא יקח אותנו אבל אז מסתבר שאין קליטה. עוברת שעה ואני מתקשה להאמין שאני עדיין מנסה לתפוס טרמפ. באופן די נואש אני אומר כל פעם: טוב במכונית הבאה מוותרים. וככה עד שבע עד שהתייאשתי לחלוטין ובסוג של תבוסה אני ונועם הקמנו אוהל ליד הכביש במקום סביר. זה פשוט לא פייר. בכלל. בכלל.
אני קצת מבואס אבל הכל בסדר. יש לי אוכל, מים, חם לי. אני לא צריך עיירה. אבל כל כך רציתי. כל כך.
אני מרגיש שהשביל חייב לי פיצוי על זה. זה לא פייר. הכנתי את נועם לכך שאדרוש בקרוב מהשביל את הפיצוי. ביינתים הכל טוב. יאללה, לילה טוב ממייל 386, גובה 2100.
אגב. שמתי לב שהספוט, המכשיר הלוויני, לא העביר הודעה מפסגת ביידן פאוול. זה מדגיש את בעיית האמינות עם המכשיר. למדתי מזה שבמצבים מיוחדים אשלח 2 הודעות (זה למשך 40 דקות) . הסיכוי שזה לא יעבוד ככה די נמוך. למדתי.
Posted via Blogaway
תגובה 1:
יודע מה, נראה לי שהשהביל הזה לא נשאר חייב. הוא עוד יפצה אותך :)
בוא נאמין בקארמה, מה יש לנו להפסיד?
העיקר שהכל סבבה, ולא נתקעתם בלי מים או אוכל.
נראה לי האכזבות הקטנות האלו הן גם חלק מהעניין לא?
מקווה שאתה לא שבוז מידי מהעסק. יאללה, עוד מעט מייל 400! שמע אתם לא הולכים מהר, אתם טסים נמוך.
מקווה שגם הלילה אתה ישן טוב (אני לא כ"כ מאופסת על השעות, אז תכלס כנראה שאתה כבר לא ישן).
יאללה בהצלחה! תמשיך לעדכן.
הוסף רשומת תגובה