אז בשונה משלשום שהלכתי לישון בתחושה לא טובה וישנתי מצוין, אתמול הלכתי לישון בתחושה מצוינת וישנתי די מעפן. היו לי נדודי שינה, וכל תנועה קטנה של רוח על האוהל הקיצה אותי משנתי. ב2 בלילה דפקתי לעצמי דין וחשבון על ההקמה החובבנית של האוהל שלא היה מתוח בכלל ומה היה קורה אם היה גשם ובלהבלה..
האמת שהיה טפטוף מים לכמה דקות ושמחתי שזה נגמר ברגע. בסופו של דבר אי אפשר באמת להירדם בשטח, זה יותר תנומה רצופה. כן.
היום מרחנו את הזמן כי ידענו שיש רק 14 מיילים סבירים ובינוניים ללכת. באיזור הפיקניק שישנו היו שירותים ושולחנות והיה נח לפרוס את הכל, לעשות צרכים כמו בנאדם ולא כלב (לא בקטע רע, פשוט לא תמיד יש לך כח לחפור בור)
באיזור 8 ורבע יצאנו לדרך. כל מה שאני זוכר מההליכה מתחלק לשניים: חלק ראשון שבו נועם רץ קדימה והגעתי אליו אחרי כמה זמן, ואז מסתבר שהלכנו 7 וחצי מייל בשעתיים וקצת, והחלק השני שממש כבר רצינו לסיים את היום וזה קרה באחת בצהריים.
חגגנו את סיום היום במקדונלדס שבקהון פס, על כביש אינטרסטייס 15. אני אכלתי המבורגר ונועם סלט. בסופו של דבר, אכלתי המבורגר כפול, 2 צ'יפסים ענקיים ו2.5 ליטר קולה. זה היה טירוף.
בהמשך הלכנו לסיים את היום במוטל של בסט ווסטרן שהתברר כנהדר. היום ממש קר והמזג אוויר לא טוב וזו הייתה החלטה מצוינת לעצור מוקדם.
מחר בבוקר יש ארוחת בוקר קונטיננטלית ואני די מתרגש מזה.. נו, מותר לי. יאללה, עוד יומיים מגיעים לעיירה ווריטווד!
לילה טוב מקהון פס.
Posted via Blogaway
2 תגובות:
מתרגש יום מראש מארוחת בוקר. איזה עידן אתה, יא אללה.
מתרגש יום מראש מארוחת בוקר. איזה עידן אתה, יא אללה.
הוסף רשומת תגובה