אחרי 3 ימים באיידלווילד אני ונועם ארזנו את הבית ויצאנו לחכות לקיי, הטרמפ שלנו. בזמן הזה אכלתי קלזנה די גרועה ואני לא הולך לנסות פעם באה מאפה אחר מפיצה, ללכת על בטוח.
קיי הגיעה ב6 בערב במקום 3 וזה בסדר כי היא עשתה לנו טובה ענקית בזה שהיא לוקחת אותנו שעתיים וחצי חזרה לליק מורנה.
הנסיעה הייתה סבירה. הייתה לי בחילה קלה מהקלזנה וזה נפתר מקולה שקניתי בדרך. אחר כך התברר לי שקולות בארצות הברית עשויות מסירופ פרוקטוז ממש לא בריא במקום סוכר וזה די מוזר.
באיזור 9 הגענו ללייק מורנה, חשוך מתמיד. נרשמנו תיק טק וקיבלתי בנדנה ובידה נייד מתנה (כן, בידה).
בדרך אני ונועם גילינו שהאוהל לידנו שייך לרועי ושרית וממש שמחתי לראות אותם שוב.
הלילה היה די קר ונכנסתי למצב מומיה באיזור 3 בלילה (כל הגוף כולל הראש בתוך השמיכה).
בבוקר קמתי ראשון והכנתי ארוחת בוקר חמה מגרנולה ואבקת חלב מלא.
אחר כך הלכנו כולנו לדוכנים של חנויות הציוד. איזה טירוף! כל הציוד שקראתי עליו שעות על גבי שעות מוצג לפני עם היוצרים האמיתיים שלו. הצטלמתי עם כריס, בעלים של ULA שתפרו את התיק שלי. אחר כך עם ג'ו שתפר את האוהל ולבסוף עם יוגי שהדפיסה את המפות ושלחה לי את הספר שביל.
איזה מפתה פה הכל. קיבלתי גרביים מתנה.
במשך כל היום התחבטתי האם לקנות תיק חדש. אני ממש רוצה תיק 45 ליטר, בידיוק באמצע, לטיולים בקטנה. ראיתי דוכן של gossamer gear ואחרי הרבה הרבה הרבה לבטים לקחתי עוד תיק 70 ליטר. למה? כי הוא שוקל כמו תיק 50. יש מבצע עליו והוא עולה אותו הדבר, ואפשר לכווץ אותו לגודל מספיק קטן. חוץ מזה שכולם מסביבי ממש המליצו עליו, ובא לי לקנות משהו חדש, ומקסימום אחזיר אותו או אמכור בהמשך. אבל זה היה פשוט דיל טוב מכדי לוותר עליו. יאי! יש לי תיק חדש. שלחתי אותו לנתנאל שישמור עליו עד שאסיים את המסלול. איזה כיף שהוא קיים!
קניתי על הדרך גם יתדות במקום אלו שנשברו.
בהמשך שמעתי הרצאה על פציעות שהייתה ממש מעניינת ולקחתי ממנה לקחים להמשך הטיול שלי.
יש רוח ממש חזקה וצפוי גשם היום. אני מקווה שיעבור הלילה בקלות.
עד אז הרבה אנשים התקבצו מסביבנו ומסביב היוקללה של רועי והאווירה ממש נחמדה וצ'יל.
עוד מעט ארוחת ערב! מעניין איך היא תהיה.
אוקי אז היא לא הייתה משהו.. טורטיה עם עיסת שעועית וירקות. לא נורא. דחפתי אחד בכח ורצתי לאוהל לשים עלי את כל השכבות החמות כי הרוח כאן ממש קרה. יש ענן גדול מעלינו שלא מבשר דברים טובים ויכול להיות שהולך להיות לילה קשוח.
אני מרגיש קצת כאבים ברגל למרות שאין עלי משקל ואיני הולך 15 מיילים ואני תוהה מדוע זה לא עובר עדיין. לקחתי 2 אדוויל והמשכתי בשלי..
אולי זה לא עבר, אבל הרגל שלי קיבלה את המקסימום מנוחה האפשרי. יותר מזה אצטרך לרדת מהשביל וזה לא יקרה ביינתים. לפחות אם זו בחירה שלי.
ב7 וחצי הייתה הרצאה נחמדה על דובים ואהבתי את העובדה שהדובים באיזור של השביל לא הרגו אף אחד. הם ממש טובים בלטפל בבעיות דובים ועוקבים אחרי זה לא רע.
בשמונה הייתה תחרות סרטים קצרים של ה PCT ובאופן כללי זה היה די מעפן מלבד הסרט על סקאוט ופרודו המלאכים מסן דיאגו שפשוט מגיע להם כל הטוב שבעולם הזה. הם כאלה מדהימים.
קר ממש, הרוח נושבת והולך באמת לרדת גשם. מעניין איך יהיה הלילה.
אז.
לילה טוב
אז.. הלילה לא היה טוב. הייתה סערה וירד גשם חזק בלילה. הרוחות ממש הכו את האוהל וקיוויתי שהוא ישאר עומד עד הבוקר.
ב2 בלילה קמתי להסתכל החוצה וראיתי שהשארתי את הנעליים בחוץ, כיף חיים.
מרוב העיפות לא היה לי כח להתעסק עם זה וחזרתי לנסות לישון.
בבוקר גיליתי להפתעתי שאני יבש וכל מה שהיה באוהל היה יבש והייתי מבסוט שהוא עמד בסערה בכבוד רב. כל היתדות נשארו במקום.
במאמץ רב שמתי את כל הבגדים עלי ויצאתי לארוחת בוקר מבייגל ושוקו.
קרררררר. חודר ממש לעצמות.
כל הבוקר תהיתי מה לעשות עם הנעליים. זה די תסכל אותי. בסופו של דבר החלטתי פשוט ללבוש אותם ולייבשם עם החום שהגוף שלי פולט... ה אמנם לקח 4 שעות אבל זה התייבש. לכבוד המאורע הצלחתי להשיג עוד זוג גרביים חינם ואני מבסוט לאללה.
באיזור הצהריים הייתה מכירה פומבית שקטה. זה אומר שמציגים ציוד, וכל אחד רושם כל דף כמה הוא מוכן לשלם עבור המוצר, הכל מתנהל בצורה מאוד אלגנטית ונוחה. באופן אישי השתתפתי ב6 מכירות מתוך 15 בערך סה"כ. היה לי ברור שלא אזכה בשום דבר אז לא היה לי אכפת. לקראת הסוף שמתי לב שיש 2 מכירות שאני די חזק בהן ויש רק 3 דקות לסוף. אחת מהן הייתה על כובע פוך וכפפות גשם והשנייה על תיק 30 ליטר מבד קובני.
לא היה לי אכפת לזכות בשניהם כי זה ממש שווה. לקראת הסוף ראיתי שאני לא זוכה בכובע פוך וכפפות. לא נורא. אבל התיק עדיין היה שלי. אחרי ששייפתי במשך שנים את יכולות המכירה פומבית שלי באיביי ידעתי שמישהו הולך לארוב ב10 שניות האחרונות. הוא היה די תחמן ומנע ממני לרשום מחיר גבוהה יותר אבל בכל זאת הצלחתי להגניב רק את כמות הכסף, ללא השם.
בסוף המארגן היה צריך להחליט למי התיק ששייך. זה היה קצת לא נעים אבל נלחמתי עליו ובסוף הוצע לפתור את זה בעץ או פלי.
בדרך כלל אין לי מזל, אבל זכיתי! יאללה. התחדשתי ב2 תיקים חדשים שאני לא בטוח צריך. מה זה משנה. זה כיף וזה חלק מהחוויה.
מיד אחרי שלחתי את התיק לנתנאל, ורצתי לשער הראשי לעשות שמירה עם נועם (מונטי מוורנר ספרינגס סינג'ר אותנו) זה בא ממש ברע כי הייתי סופר רעב. למזלי הגדול יוגי הייתה שם והיא זכרה אותי וחצי שעה אחר כך היינו כל אחד על טוסט ביד. איזה אושר.
בצהריים התבשרנו שקיי, האחת שלקחה אותנו טרמפ, מציעה לנו לשהות בחדר שלה מפני שהוא ריק. ישר קיבלנו את ההצעה וקיפלנו את הציוד שלנו. לי לקח בערך שעה כי מיליון קוצים נתקעו ברצפה של האוהל שלי. בסוג של נירוונה הוצאתי אותם אחד אחד ושמחתי לעשות את זה, הייתי ממש רגוע ושליו. אולי הציוד שלי יחזיר לי את אותה השקעה בהמשך כשאצטרך אותו.
ב4 כולנו התכנסנו לתמונה של מטיילי פיסיטי 2014! כיף.
אחרי הרבה זמן וציפייה הגיעה ארוחת הערב המורכבת מהמבורגר "זוגלובק". אכלתי שניים ואני מחכה לצוד עוד אחד.
אפשר בערך לסכם את חווית הקיק אוף: נחמד. זה הכל. לא יותר ולא פחות. חובה? לא חושב. רצוי? אני מאמין שכן. פוגשים מיליון אנשים וכל האירוע זה צחוקים וכיף מסביב לפיסיטי. זה סופר מיוחד, סופר מגניב. אני ממש מוכן להמשיך את ההליכה למרות שהרגל עדיין לא מאה אחוז.
יאללה, לילה טוב.
אני ויוגי
אני וג'ו, בעל zpacks, תפר את האוהל שלי
סניף דואר נייד
יריד מכירות ציוד
שיעור לימודי
אלה הצלמים רק
אני וכריס, מבעלי ULA, בנו את התיק שלי
סלפי תוך כדי תמונת מחזור
בנאדם הזיה
Posted via Blogaway
