יום מנוחה אצל הסאפליס, ה-13 במאי

היום מנוחה הצפוי הפך די ליום לוגיסטיקה. די מוקדם בבוקר נסענו 9 מטיילים לחנות ציוד טיולים ולוולמארט. הנסיעה ללוס אנג'לס לקחה כחצי שעה ומלאך שביל נהג בוואן.
בחנות ציוד התחדשתי בכף אכילה ארוכה וביתד חלופית לאוהל, ובזמן שנותר דחפתי בגט מסאבוואי. בהמשך הלכנו לוולמארט וקניתי אספקה שלמה לרוב הסיירה. היו שם מיליון ממתקים, חטיפים מלוחים, ארוחת ערב איכותיות ובעיקר הרבה שוקולד. בגלל הגובה והתנאים האלפינים בסיירה אני הולך לשרוף המון קלוריות ובהתאם לצרוך אוכל. לקחתי הרבה אוכל ואני מקווה שכולו יכנס בשלום לתוך הפחית דובים. אדע את זה בתחילת יוני כשאגיע לקנדי מידווס.
אחר כך אני ונועם היינו צריכים לסדר הכל לתוך חבילות ולשלוח את זה בעזרת מלאכית שביל שעשתה את זה דרך המחשב (אתה מודד את החבילה, שוקל, ומשלם דרך האינטרנט, ויום אחר כך מגיע שליח ולוקח את החבילה. חוסך את הנסיעה לסניף דואר וזה גם יותר זול משמעותית).
מכל ההכנות האלה יורד לתודעה שהסיירה ממש קרובה. יש שם מלא שלג עכשיו ואני מקווה שעד שנגיע זה יסתדר. אני בכל מקרה מתכונן למצבי הקיצון ולא חוסך בדבר.
מה שמציק קצת אצל הסאפליס ובדרום קליפורניה בכלל זה החול  שבכל מקום. שונא את זה.
במהלך היום הצלחתי גם למצוא כמה שעות לתקן בעיות תקשורת במחשב של סבתא שלי. זה די מצחיק שאני יושב אלפי מיילים משם, מתחבר עם סיסמא ושולט על המחשב כאילו אני שם.  לקח לי די הרבה זמן להבין איפה הבעיה, אך לכשנפתרה הרגשתי סיפוק גדול. זו הייתה כמעט ההזדמנות היחידה שהייתה ותהיה לי לתקן את זה. אני מקווה שזה לא יתקלקל שוב.
בחזרה לסיירה, אני סוגר את כל הפינות האחרונות. אני מדבר עם נתנאל וסוגר איתו שישלח לי את כל הציוד חורף. איזה כיף שהכל מוכן אצלו והוא קרוב ולא צריך להתעסק עם שילוחים בין לאומיים. זה גם עולם אחר שיש לי כתובת כאן בארצות הברית לשלוח אליה עודפים או סתם לרשום אותה בתור כתובת אם חבילה שלי הולכת לאיבוד. אני ממש מרגיש בר מזל. 
לקראת ערב אני ונועם יושבים לאכול פיתה וחומוס אבוקדו ועגבניה. בעוד נועם ככה יוצא שבע אני ממשיך לגרגר ואוכל עוד המבורגר ועוד סנוויץ אבוקדו ועוד ממתקים. התיאבון לא מפסיק.
אני מתקלח מצחצח שיניים והולך לישון. לפני זה יצא לי לדבר עם בחור שישן איתנו באוהל על החיים, עבודה, לימודים ובכלל. יש הרבה קווי דמיון בינינו לאמריקאים לטוב ולרע. נראה שהוא פה מאותם סיבות שלי. זו הפעם הראשונה שאני יושב לשיחה ככה עמוקה עם מישהו זר על השביל והאמת שאני חושב שעוד לא גיליתי כלום. יש עוד כל כל הרבה מסתורין וזה מרגש.
לילה טוב.