יום 99, ה-7 באוגוסט

קר! אשכרה קר. אני צריך להתרגל שוב לשינוי מזג האוויר. כמובן שבבית, כלומר באוהל, חם ונעים. למרות שלא שמתי שעון מעורר, התעוררתי באותה השעה כמו תמיד, אפילו חמש דקות מוקדם יותר. הצבעים בזריחה כל כך דהויים ותמימים והנוף שנשקף מהרכס לעמק לא פחות מיפייפה.
אני מרגיש שאני חייב לציין זאת. היום זו פעם ראשונה שאני משתמש באותם גרביים של אתמול. זה רק בגלל שלא היו מקורות מים לשטוף אותם!!
בחצי הראשון של היום הכל ירידה נוחה לכיוון כביש 138, זה לא שינה את העובדה שזה הרגיש נצח להגיע לשם.
בדרך אני שומע מוזיקה ושם לב שיש שירים שפשוט גורמים לי לתחושת חמיצות בלב ולאודם בעיניים. סתם ככה. אני חושב על זה הרבה. אולי הגוף שלי משחרר את כל מה שקברתי ואיחסנתי בו במשך כל השנים, ועכשיו הוא מתרוקן, מפנה מקום לחוויות חדשות ושינויים. אני לא יודע. השיר ההוא של בוסקילה ועידן רייכל בערבית ארמית או מה שזה לא יהיה פשוט החסיר לי כמה נשימות, למרות שאיני מבין מילה אחת.
כשהגעתי לכביש חיכה לי שם כמובטח מטמון מים שהזוג שישנתי איתו אמש עשה לי ולמטיילים אחרים. היה תענוג לשבת שם בצל ולהתענג על מים טעימים שלא היה צריך לטהר אותם לפני השימוש.
אחר כך זחלתי קדימה לעלייה ולקראת אחר הצהריים הגעתי לנקודה הכי גבוהה באורגון, 2300 מטר בערך, חצי מהנקודה הכי גבוהה הכללית במסלול שהייתה פורסטר פס בסיירה הגבוהה. אני שם לב לשינוי בתוואי ובטופוגרפיה והדבר הראשון שעולה לי זה שאולי תהיה קליטה סלולרית. כבר כמה ימים שאני מנסה לקבל קצת תקשורת ולא מצליח, וזה מפריע לי. אני רוצה לעדכן את הבית שהכל בסדר ולהעלות את הפוסטים של הימים האחרונים לבלוג. אחרי חמש או שש ניסיונות (אין סיבה בדרך כלל לנסות יותר מפעם אחת) הצלחתי למצוא נקודה יחידה עם תקשורת יציבה ושלחתי הודעה הביתה והצלחתי להעלות את הפוסטים. זה הרגיע אותי. חששתי שבכל הימים הקרובים, ממש עד בנד (חמישה שישה ימים מכאן) לא תהיה קליטה.
בשש וחצי סגרתי את היום אחרי 30 מייל, זה כבר נהיה היומית. אני בנקודה חמודה ביער, יש רוח, והמצב רוח אחלה. אחרי הקמת מחנה, אוכל, מקלחת צרפתית עם מגבון הגיע הזמן לישון. אז  שיהיה לילה טוב ממייל 1871

מטמון המים