קשה קצת לתאר במילים את התחושה של הלילה האחרון. אני מתעורר כל כמה שעות לנגב את הלחות הרבה שהצטברה, משתדל להתעלם מזה ולהמשיך לישון. השק שינה שלי רטוב, אבל לא קר מידי בחוץ כדי שזה יפריע לי לישון. הפריע לי שהוא רטוב, שהוא לא מתפקד באופן מקסימלי. עשיתי עבודה טובה לעטוף את הכל, את התיק בשק אחסון, את קצה השק שינה במעיל רוח, את החשמלים בתוך קופסא.. ועדיין מעצבן. בכל אופן חיכיתי שהבוקר יעלה כבר. כשזהיתי אור ראשון התעוררתי וקמתי בזהירות כדי לא להמרח במים מהתקרה. אני עושה הכל בעדינות. לאט לאט אני מאחסן את הציוד ושולף אותו מחוץ לאוהל. בהפסקת הצהריים, במידה ותצא שמש אם בכלל, אנסה לייבש את הדברים. האגם שלידי סוף סוף נראה בשלמותו אחרי שענן ישב עליו אתמול. אולי זה סימן שהיום יהיה טוב מאתמול ולא ירד גשם ולא יהיה ערפל ולחות.
בשבע וקצת אני יוצא לדרך והגוף מרגיש טוב. הנופים מרשימים ואני מרוצה. בהפסקות שאני עושה אני לא מפסיק לחשוב על העתיד בוושינגטון ומנסה לעודד את עצמי כמה שיותר, שזה אפשרי, ושהרגליים יעמדו בזה.
אני אכן לוקח יותר הפסקות וליותר זמן, אך בצהריים הכאבים חזרו וזה היה מעצבן כל כך. אני קצת אובד עצות.
אני מדלג בין נחלים שמקורם בקרחונים וצבע המים שלהם לבן משהו. אני חושב שלא אשתה מהם.
למרות שהיום קצר יחסית הגוף שלי הרים ידיים מוקדם, אחרי 15 מיילים. הכאבים ברגל בלתי נסבלים ואני עייף בכלליות. אני מבואס.
תדמיינו שכל פעם שאתם מרימים את הכף רגל שלכם למעלה, יש כאב עצום, כאילו חסר שמן מכונות שם והכל חורק. אפילו להרים ולהוריד את האצבעות כואב.
ממש בחלק האחרון הכאב כאילו לא היה. אין בזה שום היגיון.
אני מגיע בשעה טובה בשש וחצי לסוף היום אחרי 25 מיילים. בשעה הזו אני עושה בד"כ 30. אני בחניון קמפינג ואני שמח לראות הרבה אנשים כאן. יש מים, שולחנות, שירותים.. מעולה. לא עברו כמה צעדים וקבוצה עצרה אותי ושוחחנו ומפה לשם אני יושב איתם אוכל סטייק, קבב עוף, ירקות, אורז ומשקה לימון (גייטורייד). היה תענוג לשבת איתם ולשוחח על הרבה נושאים. אני ממש לומד להכיר ולהיות אחד מהאמריקאים אני חושב לעצמי, אני כבר אחד מהם.
הם אירחו אותי באמת כיד המלך ויצא לי מזל טוב. לי הספיק רק השיחה, אבל כל האוכל היה באמת דובדבן שבקצפת..
זהו. מחר אני מגיע לאוללי, אגם שלצידו בית הארחה עם חנות וצימרים. מסתבר שחסר לי אוכל לכמעט יום וחצי ומזל גדול שיש את החנות בדרך. ככה זה שמורידים את הקילומטראז..
יאללה, לילה טוב מקמפינג ברטנן בוש, ליד מייל 2047. לשם שינוי אין רעמים ברקע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה