יום 98, ה-6 באוגוסט

קצת לחות פה ושם הייתה על הציוד כאשר התעוררתי בחמש וחצי. מחמש אני רואה את הזוג שישן לידי מתארגן לו עם פנסי אור, ובשש הם כבר היו בהליכה על השביל, לא לפני שהם דאגו להביא לי ליטר מים שהם לא היו צריכים. זה היה משמעותי וחשוב ועזר לי להגיע לקרייטר לייק ביתר קלות ללא שום דאגה לחוסר מים (מה שהיה אתמול לצורך העניין).
אני לוקח קצת את הזמן, ויוצא לדרך. אני קצת עייף, והולך לאט. יש לי 15 מיילים מכאן ועד קרייטר לייק, וכנראה שאחרי שאעשה את כל המנהלות שם אמשיך לעוד כמה מיילים לקראת המקטע הארוך והמייגע של 27 מיילים ללא מים + הצטיידות מלאה לארבעה ימים.
בשלב מסוים של ההליכה נכנסתי לסוג של טרנס שקט, בו הרגליים צועדות אבל הראש משחק אותה ג'יימס בונד במדינה עויינת, ממש ככה. אני ממש נכנסתי לפרטים של הדברים ופשוט היה נדמה לי שאני גיבור לכמה רגעים.
לא שמתי לב, אבל הלכתי כמעט 3 שעות ברצף, ובאחת עשרה וחצי סיימתי את ה15 מיילים והגעתי לכביש הגישה.
פתאום עוצרת מישהי (או ליתר דיוק אשתו של האלפמייל, שם של הבחור שעשה את כל המפות של הפיסיטי ואני משתמש במידע שלו באופן יומי. הוא עצמו עושה את השביל השנה ונמצא כמה מיילים מאחורי), היא הסתכלה עלי לרגע ושאלה אותי אם אני רוצה טרמפ למזמה (שם של האיזור התיירותי בקרייטר לייק עם מסעדה, חנות, קמפינג והכי חשוב שם אני מקבל את החבילת אוכל ששלחתי לכאן). אני לא יודע מה קרה לי אבל היעילות שעשיתי שם את הדברים מלחיצה אותי. בין רגע שאבתי מידע מטיילים חברים אחרים שפגשתי לא מזמן, והחלטתי ללכת לעשות מקלחת בחינם ללא הגבלה שנמצאת 500 מטר מכאן (במקום לשלם דולר ל4 דקות בלי ללכת בכלל, המצב הפיננסי לא קל). תוך כדי המקלחת אני מוציא חול מהגרביים ומכין שק כביסה. בגלל שהגעתי ראשון מכל המטיילים האחרים שהיו באיזור שלי, לא הייתי צריך לחכות למכונת כביסה.
תוך כדי אני מטעין את הפלאפון, המכשיר מוזיקה והבטרייה הניידת.
בין לבין אני שותה חצי ליטר תה קר ו2 ליטר של גזוז, מתמלא בהמון נוזלים. אני לוקח את החבילת אוכל שלי, ומסדר הכל בשק אוכל. שורה תחתונה, בשלוש סיימתי את כל המנהלות מוכן להמשך היום. הרבה מהחבר'ה שלי נשארים בכלל לישון בקמפינג במזמה. אחת הבעיות בקרייטר לייק זה שזה לא חוקי לישון לאורך כל האגם, משמע 11 מייל עם איסור כזה. משמע זה או לישון כאן או לעשות 11 מיילים.
אחר כך אני פוגש שוב את הזוג המבוגר, והתותחים האלה אמרו לי שהם החליטו לעשות מטמון מים בחצי הדרך במקטע היבש. איזה אדירים. בחיי. לא זה, הם גם לקחו אותי טרמפ חזרה לשביל. החלפנו מיילים, ואחרי שיחה מצוינת על הצבא שלנו ועל המצב בארץ אמרתי תודה רבה ויצאתי שוב לדרך.
אגם קרייטר הוא דבר מהמם ויפהפייה. האגם, שנמצא בלוע הר, הינו מגיע לעומק של 600 מטר, ובקוטר עצום. תמונות ימחישו לכם. הפיסיטי הולך לכל אורכו הצפוני וזה היה תענוג ממש ללכת אחר הצהריים את השביל.
חופשי זה לגמרי לבד, כמה שזה נכון. כל הדרך על האגם אני עם חיוך, מבסוט מהחיים, מבסוט מאיך שדברים התגלגלו. הזוג המבוגר נתן לי את האנרגיות שהייתי צריך, את הקרמה הטובה הזו. כיף, כיף גדול.
בשבע וחצי אני לא מצליח לסיים את ה11 מייל, אבל מצאתי נקודה נפלאה בין העצים במקום די חבוי, והקמתי אוהל. אין כאן אף אחד, וזה הלילה השלישי בכל הטיול הזה שאני ישן לבד. זה מרגש. אני עושה את כל הדברים באותו סדר בידיוק, אבל אני כל כך רגוע ושלו.
זהו.. מחר אני מקווה לראות את המטמון ולקבל אקסטרה מים, למרות שהמצב שלי מצויין מבחינה זו, יש אולי עוד 3 ליטר במלאי.
יאללה, אני אפנק את עצמי בלילה בלי שעון מעורר ובחצי שעה של משחקי הכס.
לילה טוב ממייל 1841, ממש בין העצים, איפה שרואים שקיעה נדירה.

הכל שרוף טרי

לילה טוב מבין העצים