יום 96, ה-4 לאוגוסט

שינה תת-בינונית הייתה היום. התעוררתי הרבה פעמים, אולי מהחום, לא יודע. בכל אופן אחרי שיחה קצרה בבוקר עם מטיילת אחרת ומנהלות כרגיל יצאתי לדרך. פגשתי הרבה חבר'ה אחרים על השביל אבל רוב היום הייתי לבד. שמעתי מוזיקה שהרבה ממנה נמאס לי ממזמן ועכשיו בא לי שוב. אותה הופעה של שלמה ושלום פתאום נשמעת טוב שוב. אני מסתכל על המפות ותוהה איך לחלק את היום. מצד אחד, לעצור בנקודת האספקה שלי שנמצאת 2 מייל מהשביל, או ללכת לשם, לקחת אספקה, ולחזור לשביל לעוד קצת. להגיע לנקודה אני חייב בכל מקרה.
אחרי שעברתי שדה לבה גדול הגעתי בצהריים לכביש מהיר 140. אני עייף ממש. מכאן אני הולך על הכביש 2 מייל לכיוון אגם פיש (פיש לייק). אחרי הליכה של שעה ומשהו הסתבר שאני כבר עברתי את המקום ביותר מ-2 מיילים ואני צריך לחזור אחורה. הייתה מוכה תדהמה, בשוק, בדיכאון קליני. לא ידעתי מה לעשות ורציתי לבכות (ככה זה ללכת מה שאתה לא אמור ללכת, קשה) בכל אופן אלוהים גמל לי, ועשר שניות אחרי שהרמתי אצבע לכביש אישה אדירה עצרה לי ולקחה אותי חזרה בידיוק לנקודה. בפיש לייק קיבלתי חבילת אוכל ששלחתי לכאן ושתיתי מילקשייק טעים ואחר כך המבורגר. את הצ'יפס שקיבלתי ארזתי ונתתי מתנה למטיילים שהיו איתי בסוף היום.
כמו שהבנתם, לא נשארתי בפיש לייק. חזרתי לשביל והפעם מהתחלה חיכיתי לטרמפ. רבע שעה ובחור מקומי לקח אותי ועוד 2 מטיילים אחרים. חזרה בשביל אני פוגש את נועם ואחרי נימוסין יצאתי לחמישה מיילים נוספים כדי לעבור את העלייה. כשסיימתי בשבע וחצי נדהמתי לחלוטין מכמות היתושים. זה מטורף!!!! משהו פסיכי. משהו שלא היה בסיירה, בחיי. אולי יש כאן מפעל יתושים או נאצים שמגדלים אותם.
לשמחתי הרבה אני ישן עם עוד אנשים בסוף היום והייתה לנו שיחה מעולה. הם חברה טובים והם שמחו לקבל את הצ'יפס שלי. זהו. ברקע יש המון רעמים אז אני מקווה שלא יהיו שריפות מחר (כן, זו המשמעות. גשם כבר לא משמעותי.)
לילה טוב ממייל 1785, בסוף של העלייה.

שואבים מים מהבאר

בתוך הבקתת חורף הזו חיכה קולר עם קולה