אחרי שינה רגילה וחמה בכנסייה התעוררתי לארוחת בוקר עם יוגורט ונוטלה. בשמונה חיכה דאג, המלאך המקומי, להחזיר אותי ועוד כמה מטיילים חזרה לשביל. רגע לפני שעליתי לאוטו קניתי עוגיה ומוקה (של סטארבאקס, מעולה) לדרך. אחרי חצי שעה נסיעה, בה נשקף הנוף המשגע של הר אדאמס תודה לאל (היה מעונן בימים האחרונים) אני יוצא לדרך שוב. ההליכה היום מדהימה ביופייה, וקלה יחסית (כנראה היום הכי קל בוושינגטון). הר אדאמס מדגמן שלג טרי מאתמול, ולקראת הצהריים מתכסה כולו עננים. בצד השני, באופק בצפון, הר ריינייר מתבלט בעוצמה אדירה, ושולט ביד רמה בכל העמקים והגבעות הסמוכות לו. קשה להסביר את המראה, אבל הוא פשוט משדר כח, והוא מפחיד קצת. כל השלג, והקיצוניות שבו הוא מזדקף מהאדמה פשוט מוכחים שריינייר הוא הכי חזק בשכונה. לקראת סוף היום אני פוגש שני מטיילים מבוגרים יחסית, ובמהרה מתגלה שהם בכירים באגודת הפיסיטי. אחד מהם עשה את הפיסיטי בפאקינג שנות השמונים. לא להאמין. תוך כדי שאני ממלא מים ממעיין הנובע מסלעי בזלת אני שומע את הסיפור שלו, וזה היה נחמד ומעניין. הוא הולך לעשות את השביל שוב עוד שנתיים. החלפנו מיילים ויצאתי למיילים האחרונים של היום. בגלל ההליכה הנוחה הרשתי לעצמי לדחוף קדימה ולעשות המון מיילים.
לקראת שש וחצי אני מגיע למקום עם נקודה שטוחה ולא רחוק מידי מנחל, החלטתי לעצור ולבנות את הבית ללילה הקרוב. מעט אחרי הגיע מטייל נוסף, וביחד אכלנו ערב ודיברנו ארוכות עד שמונה. כשאני מגיע לאוהל לקראת שינה אני קולט שני עכברים, ומבין את הרמז. אני מחליט בפעם הראשונה בטיול לתלות את האוכל שלי על עץ בתקווה שזה ימנע מהם להגיע לשק אוכל שלי. לא בא לי להתעסק איתם הלילה.
בכל אופן, קריר ונעים.
לילה טוב מייל 2262.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה