בבוקר של ה-12 באוגוסט התעוררתי במהירות וחיכיתי לגראני, המלאכית מאמש, שתיקח אותי לעיירה סיסטרס, ממנה אקח טרמפ נוסף לבנד שזו עיר גדולה עם כל מה שצריך.
אחרי נסיעה קצרה ואיחולים הדדיים, התיישבתי במקדונלדס בעיירה סיסטרס, מתעדכן על האינטרנט, מתקשר הביתה, ושותה מילקשייק טעים.
אחרי כמה זמן אני מנסה לתפוס טרמפ לבנד, ואחרי חצי שעה אישה מגניבה, די היפית, עצרה ולקחה אותי. הטרמפ עבר ממש בכיף, והכלבה שלה דאגה להסתכל על הנוף היפה של אורגון מחוץ לחלון בזמן שאני וההיא דיברנו.
היא עצרה לי בחנות ציוד הטיולים אר אי איי הנפוצה וכאן לקחתי חבילת ציוד ששלחתי מבעוד מועד. אני קונה כאן גרבי לחץ, כאלה שיושבות צמוד על השוק כי מטייל אחר אמר לי שזה טוב לשין ספלינטס. אחר כך קניתי קצת אוכל טוב וצ'ופרים ויצאתי לכיוון מרכז העיר שם המוטל שלי.
המוכר בחנות ניסה להסביר לי איך להגיע במשך דקות ארוכות. המסקנה היא שיש מרחק רציני בין החנות לבין מרכז העיר, ואני הבנתי שבנד זו עיר גדולה ורצינית. בחוץ יורד גשם והרבה רוח נושבת ואני קצת מבואס. לקראת סוף ההסבר ניגש אלי פלוני גמור, שאל לשלומי ואיך אני נהנה במסלול ומיד אחר כך אמר לי לבוא איתו כי הוא יקח אותי לאן שאני צריך. אנחנו נוסעים ותוך כדי הוא סוקר לי את העיר, ובזכות זיכרון צילומי הצלחתי להבין מאוד מהר איפה כל דבר.
המוטל שהזמנתי להיום נבחר בקפידה וזה היה משתלם. אני נמצא 100 מטר מסופר מרקט, קצת יותר מזה סניף דואר, וברדיוס של פחות ממייל יש את כל מה שאני יכול לרצות.
בגלל שאני ממשיך צפונה (כי הרי שין ספלינטס זה בסדר, לא?) עשיתי מכאן את כל ההצטיידות שלי לוושינגטון. 350 דולר של אוכל ל-20 ימים. נשמע לי המון. זה גם לא כולל את העלויות שילוח, שזה משהו כמו 60 דולר. בקיצור, ים של הוצאות, אבל אלו יהיו רוב ההוצאות שלי עד הסוף. אני דואג לדלג בין סופרים שונים כדי להנות ממבחר מקסימלי של מוצרים ובשביל לקנות יותר בזול (לדוגמה, שיבולת שועל עולה 4 באחד והמבצע בסופר השני היה 2. קניתי 5 חבילות. זה משמעותי). למרות שלסחוב את כל הציוד לאורך בנד ולמוטל ולסניף דואר הייתה חויה די מייאשת, אני שמח שגמרתי עם זה כאן. אין לי דאגות כשאגיע לגבול אורגון וושינגטון.
אחרי המון ארגונים אני פוגש בחבר שאיתו קבעתי לפני כמה ימים שניקח חדר משותף. זה מצוין שהוא כאן, כי הוא חותך את המחיר של החדר בחצי משמע אני אשאר שני לילות במקום אחד, ואני ממש צריך את המנוחה עכשיו. בחוץ רוח וגשם ואני מבסוט שיש לי קורת גג שלא עשויה מבד עדין.
ביום שלמחרת אני ממשיך בכל הלוגיסטיקות ובעיקר עושה סבבים לסניף דואר והשלמות לסופר.
בצהריים אני נוסע לקאטי, תופרת מקומית שהשגתי את הפרטים שלה בדרך נס דרך ממישהי מקומית. חמישה אנשים שונים אמרו לי שהם עמוסים ואין להם זמן. קאטי יכולה כי היא הקדימה את החזרה שלה מחופשה והיא מוכנה לעזור לי. הבעיה היא במכנס הליכה שלי. יש בו 3 חורים גדולים ואני צריך אותו עוד ל600 מייל.
קאטי מקצועית ואדירה ברמה שלא ראיתי מעודי. היא דואגת לשים 2 שכבות של ניילון ריפסטופ על החורים, לשטח אותם עם דבק מיוחד, ואחר כך לעשות תפרים כפולים ב-3 מקומות שונים. שעה וחצי היא עבדה על זה והייתי מורשם לחלוטין. היא גם לקחה לי לפחות חצי מהמחיר הרגיל. כיף. בנוסף להכל היא דאגה להחזיר אותי למרכז העיר אז לא הייתי צריך להסתבך שוב עם אוטובוסים.
בצהריים אכלתי במקדונלדס שוב, וחזרתי לנח בחדר לקול רעמים וברקים.
זהו. ערב, מנוחה. מחר אני חוזר לשביל ושבוע הבא אסיים את אורגון. אני קצת חושש מהעתיד, אבל יודע שהגוף שלי חזק יותר ממה שאני חושב. אלך יותר לאט, יותר בטוח. בסוף אגיע לקנדה.
לילה טוב ממוטל ריינבו בעיר בנד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה