יום 95, ה-3 באוגוסט

בוקר של התחלות חדשות. נועם קם מוקדם, אוכל פעם ראשונה בוקר לבד ויוצא לדרך ברגע שהוא מסיים להכניס הכל לתיק, שזה בערך בשמונה בבוקר. הוא נראה לי לחוץ קצת. בכל אופן איחלתי לו בהצלחה ושישמור על עצמו.
זהו. לבד. בעצמי לחלוטין. התגעגעתי לזה. אני יושב לארוחת הבוקר, לבד, בלי לחץ, בלי הריצה כל הזמן לדבר הבא. יושב, מדבר עם אנשים אחרים, צופה בטלוויזיה.. מדבר עם ההורים שלי שאני מתגעגע אליהם עכשיו יותר מתמיד.
אחרי כמה זמן אני מחליט לצאת לדרך. אני מחכה כעשרים דקות לטרמפ עד שזוג מבוגר עוצר ולוקח אותי לשביל. מפה לשם מתברר שהזוג האדיר הזה הם לא פחות ולא יותר מאותם אנשים שמתחזקים את הקסם שביל שהיה לפני אשלנד ושתיתי בו קולה לרוויה. איזה אדירים. והם אולי בני שישים פלוס, והם אומרים שלעשות למטיילי פיסיטי שמח זה בשבילם כמו לתת למשפחה. אני יוצא לדרך ומתחיל לשים לב להבדלים. אני עוצר פחות, שומע יותר מוזיקה, חושב הרבה יותר, מתגעגע רצח הביתה, מפחד קצת אבל שמח ובמצב רוח טוב. אחרי כמה זמן אני פוגש בנועם שעצר להפסקה והינה בגלל שרק לקחתי הפסקה מקודם אמרתי שלום והמשכתי הלאה. האמת שלא הכל היה חלק. בהמשך ראיתי אותו שוב, ומרוב שחשבתי ששום דבר לא השתנה פשוט המשכתי ללכת כמו שאנחנו עושים תמיד בזמן שבמקרה הזה הפירוש של המהלך הוא התעלמות. מקווה שהוא לא כועס, יקח לי עוד זמן להתרגל לעובדה שאנחנו לא הולכים ביחד יותר.
אני שם לב גם שאני מתקדם בלי לבדוק כל הזמן איפה אני ולאן אני צריך להגיע. עם נועם הכל היה מתוקתק, ועכשיו אני חופשי ומרגיש נינוח בלי צורך למדוד את עצמי ולקבוע מטרות. בצהריים חשבתי איפה כדאי לסיים את היום. מצד אחד, אגם האייט עם המים הכי טעימים שהיו עד עכשיו על המסלול, מקלחת בזול, ומקום נח לישון. זה 22 מיילים מההתחלה.
מצד שני, אגם כלום (ככה זה באנגלית), שם כנראה אצטרך לשלם, זה סה"כ 30 מיילים והרגל שלי כואבת.
אני יושב לדקה ומחליט לעשות היום 30 מיילים בשביל שמחר יהיה לי פחות ללכת. הרגל שלי, בחלק העליון של השוק ממש כאב. אני חושב שזה שריר ולכן לא דאגתי וספגתי את הכאב בתוכי ועם כדור אדוויל הצלחתי לסיים 30 מיילים שהתחילו קצת לפני 10 בבוקר לפני 8 בערב.  אגב, לאורך כל היום אני מרגיש ומריח את העשן שבאוויר. איזה מוזר. וגם אין ראות בכלל בגלל זה. מזל שאני באמריקה ויש מי שדואג לזה.
איזה החלטה מצוינת הייתה להמשיך ל30 מיילים. אף אחד פה לא גובה כסף, יש מקלחות, יש מקום טוב לישון בו, יש שירותים מסודרים, יש נקודת חשמל להטעין את הפלאפון ויש אנשים אחרים לדבר איתם.
המרקחת הייתה רותחת ומצוינת. מרוב שהייתה טובה צחצחתי שיניים ועשיתי כביסה לגרביים תוך כדי רק כדי למרוח את הזמן. התנגבתי במגבת הקטנטנה שלי ואני כל פעם מעלה חיוך שיוצא לי להשתמש בה, משמע כמעט כל יום בזמן האחרון. זה שימושי.
אני כמו חדש, נכנס אחרי תשע בערב לשק שינה נקי ומצוחצח.
מחר אגיע לפיש לייק ריסורט שנמצא על כביש מהיר 140. אעשה שם כביסה, אשתה גזוז ואקבל בתקווה חבילת אוכל ששלחתי לשם.
היום היה נהדר. רק שימשיך ככה.
לילה טוב מקמפינג כלום ליד אגם כלום.

הכל עשן באופק

מקלחת רותחת!