יום 101, ה-9 באוגוסט

וואו קר! אני אשכרה מתקשה לצאת מהשק שינה. פעם אחרונה שזה קרה זה היה בסיירה. יכול להיות שהאגם הגדול שלידי גורם לזה.
בכל אופן יצאתי מאוחר מהרגיל לצעידת בוקר של חמישה מיילים נוחים לעבר שלטר קוב.
בשמונה וחצי אני מגיע והדבר הראשון שאני עושה זה להיכנס לחנות ולסקור את הסחורה. אני נדהם לגלות שמדובר באחת החנויות הכי יקרות שראיתי עד עכשיו אם לא הכי יקרה מהן. פחית שתייה עולה 1.5 דולר. אם נקביל את זה לארץ זה כמו שפחית תעלה 15 שקל.
אבקת כביסה לשימוש בודד עלתה 2.75 דולר, שיא של השביל. הכי יקר שהיה עד עכשיו היה 2 דולר. מזל שמצאתי עם מי להתחלק בכביסה.
אז אחרי שהבנתי שכל דקה כאן זה קנס רציני, התחלתי לעשות את הדברים שאני חייב: לארגן את המשלוח אוכל שקיבלתי לכאן (התפלאתי איך לא גבו על זה כסף), מקלחת, כביסה, להטעין את המכשירים וכו'. כיאה למקום, מקלחת עולה 1.5 דולר ל-3 דקות. כן. 3 פאקינג דקות. אני מראש מכין כבר 3 דולר, אבל באמצע המקלחת אני אומר שילכו להזדיין והתקלחתי במהירות על ויצאתי אחרי 3 דקות קצרות.
אחר כך ישבתי לנוח, קראתי קצת אינטרנט, הזמנתי חולצה חדשה לכבוד וושינגטון שתגיע בקרוב (אולי סימבולי, אבל לי זה חשוב) ושוחחתי עם מטיילים אחרים. בשלב מסוים נשברתי וקניתי גזוז. היה להם או פחית ב1.5 כמדובר או שישיית פחיות ב-5.5. לא היססתי וקניתי שישייה. 3 שתיתי מיד, אחת נתתי למטייל אחר, שתיים סחבתי למסלול בהמשך היום (אחד לי, אחד שהשארתי מתנה למטיילים אחרים בבקתה שעוברים בה בדרך).
באיזור הצהריים התארגנתי על הכל והחלטתי לצאת לדרך. חם, והרבה טיפוס באופק.
אחרי עלייה עלייתית, הגעתי לאגמי רוסארי היפיפים ושתיתי שם את הקולה ואכלתי קצת.
אחר כך הלכתי לאיבוד למשך מייל וזה היה מעצבן. מחישובים שעשיתי להמשך הדרך אני צריך למשוך היום כמה שיותר,והטעות הזו באה ברע. כל אחר הצהריים רצתי בחוסר הנאה, כשמיליתי מים באגם מיליון יתושים שרצו עלי והתעצבנתי נורא, כל הדרך בעלייה והזעתי בצורה חריגה ביותר ובקיצור לא היה סבבה. גם בנקודה שחשבתי לסיים לא היה איפה לשים אוהל אז הייתי צריך להמשיך עוד קצת.
הגעתי למחנה כל כך מיוזע שזה נורא. הייתי צריך להחליף את כל הבגדים ולתת להם להתייבש. התחושה לא משהו.
העיקר סיימתי את היום כשיש עוד אור בחוץ.
זהו, בחוץ כרגיל שומעים את היתושים מנסים לחדור פנימה בחוסר הצלחה ואני נרדם תכף לישון.
שיהיה לילה טוב ככל הנראה ממייל 1927, ותודה למברכים על חציית 1900 מיילים.

אגם דאימונד בבוקר

קסם שביל שהשארתי בבקתה