יום 97, ה-5 באוגוסט

וואו. כמה מילים על אמש: יש כאן מכת יתושים שלא ידעתי מהסיירה. אני בהמשך אגיע לכמה זה חמור, אבל היה לי קשה להירדם מרוב הרעש שהם עשו על הרשת של האוהל. תדמיינו אז כמה היו שם. לנושא הבא.
איזה סופה הייתה אמש. הגשם הלם את האוהל שלי כה בעצמה שממש היריעה נגעה לי בפנים מדי פעם. אני מנסה לגשש בחושך לראות אם יש דליפה איפהשהו וסה"כ נראה שהמצב בסדר. אני שוב חושב שעשיתי צעד טוב ונכון לגבי החלפת האוהל בוושינגטון. אם זה הולך להיות ככה הרבה פעמים, עדיף שיהיה משהו יותר מתאים.
אחרי שעה ומשהו אני נרדם וישן בסדר גמור. בבוקר אני רואה שמההתעבות יש הרבה מים בפנים ואני מייבש את מה שאפשר עם המגבת שלי. בהפסקת הצהריים אשלוף את האוהל מהתיק כדי לתת לו להתייבש, וכך גם לשאר הדברים שהיו לחים.
אני מתארגן בעצלתיים, לוקח את הזמן. איזה כיף אני אומר לעצמי, שאני לא צריך לעמוד בזמנים, ואף אחד לא מחכה לי שאסיים להתארגן, ואין לחץ, והכל בחירה שלי. זה נח. זה מתאים לי כל כך עכשיו.
אני יוצא לדרך ואני פשוט נדהם, נטרף, משתגע ממכת היתושים.
היתושים כאן הם דור חדש שעבר מוטציה ביחס לאחיהם בסיירה. הם מצליחים לתקוף תוך כדי הליכה, הם מצליחים לחדור את הבגדים, לוקח להם פחות זמן למצוץ.
אני לא יודע איך לתאר לכם כמה זה היה נורא. אוקי דוגמה:הלכתי מהר. הייתי חייב להשתין. תוך כדי הליכה אני פותח כבר את המכנסיים. לא עברו 5 שניות מרגע העצירה וכבר יש לי 2 על הידיים, אחד על המה שמו(!!!!!!!!), עוד כמה על הפנים ועל הרגליים אולי עשר. כל הסיפור היה 14 שניות על השעון.
העניין הוא, שכמו כל יצור עם שגעון גדלות וביטחון עצמי גבוהה, הזן הזה חוטא בהיבריס. לא מספיק להם למצוץ פעם אחת, הם חוזרים למנה שנייה. קשה לתאר את הסיפוק ואת תחושת סגירת המעגל כאשר אנע מצליח לרצוח יתוש ולראות את הדם שלי שלי יוצא ממנו. בן אלף. ונדטה של ממש.
יש לי מיליון עקיצות בכל מקום, על הקרקפת (!!) שלי יש מספר גדול. בצוואר. בפנים. בשאר הגוף. הכל מגרד. סיוט עלי אדמות.
טוב אני מצטער על החפירה זה היה פשוט מאוד משמעותי מהיום.
ההליכה עברה בנעימות, והלחות גבוהה מאוד יחסית. לקראת סוף היום אני יוצא עם 4 ליטר מים לעשות מחנה יבש + 20 מייל הליכה (מחנה יבש משמעו אין מקור מים קרוב) ואני מקווה שזה יספיק.
לקראת שש וחצי אני תוהה אם להמשיך או לא, וכשאני פוגש זוג מבוגר אחר שהתמקם במקום נחמד לא היססתי והצטרפתי אליהם. תמיד נחמד וכיף שיש עוד מישהו בסביבה, גם אם זה רק לסמול טוק של עשר דקות (כמובן שזה תמיד יותר). הזוג היה פשוט אדיר וכיפי. הייתה לי שיחה טובה על עבודה, ציוד טיולים, פיסיטי וכו. אני תמיד בשוק כשאני רואה אנשים כאלה עם ציוד אולטרה לייט מקצועי ואיכותי, כלומר אנשים שעשו מחקר כל כל מקיף ומבינים בכל דבר קטן.
29 מייל מאחורי, ומחר יש לי 15 מייל כדי להגיע לאיזור אגם קרייטר. שם אעשה כביסה, מקלחת, אשתה גזוז ואנוח קצת. נשמע טוב.. לא?
אגב. מטייל שהלך איתי חמש דקות מאחורה אמר שהוא ראה דוב. אוף. אני רוצה גם! אבל זה אומר שיהיו עוד הזדמנויות..
לילה טוב ממייל 1814, ותודה למברכים על חציית 1800 מייל. אגב, יש גם היום רעמים ברקע, נקווה שיעבור בשקט.

חטיף של גיבורים