יום 110, ה-20 באוגוסט

לילה טוב היה. הבוקר הגיע מוקדם עבורי, וקמתי בעייפות רבה. יש לי תשעה מיילים לעיירה קסקייד לוקס על נהר קולומביה. מצחיק לחשוב שזו הייתה נקודת הסיום עבורי כשתכננתי את הטיול.
ההליכה סלעית ומציקה ואני שרוצה לגמור עם ההליכה מנסה לתת קצב ולא לעצור. אני הולך קצת לאיבוד לכמה דקות, חוזר למסלול, ונותן דוך לעיירה. הנהר מתגלה במלוא עוצמתו וכך גם גשר האלים שחוצה את הנהר ואת הגבול של וושינגטון ואורגון.
אני מגיע לביתו של שרק, שם של מלאך שביל בו הוא מציע למטיילים נקודה שטוחה לשים את האוהל, חשמל להטעין את המכשירים, מקרר, צל, ולי הציע גם להשתמש לו במקלחת. כמובן שנענתי. למרות שהייתי שמח להיות היום במוטל, המחירים פה גבוהים, ויש לי אוהל חדש לחנוך. מהדואר חזרתי עם 5 חבילות ואני לאט לאט פותח ומסדר את הדברים. האוהל כבד, אבל איכותי וחזק. אני מקים אותו ונהנה מכמה שזה קל לעומת הקודם. אני מקבל מזרון חלופי ואת שלי שלחתי אליהם חזרה לתיקון. חבילת ציוד חורף מנתנאל עם מעיל, מכנסיים ומה שצריך. אחר כך פתחתי את החבילה העוברת שלי עם ציוד ושאריות לאורך שאר הטיול, ולבסוף זוג נעליים חדשות דנדשות. כיף. כמו יום הולדת.
אחרי ארוחה שכללה 700 מ"ל של מילקשייק, המבורגר וצ'יפס אני יושב להירגע ועושה כלום למשך כמה שעות. בכלום הזה אני יושב ומדבר עם אנשים אחרים. יש כאן כמה חבר'ה שהלכו את השביל בעבר ובאו לעזור לשרק לשדרג את הבית. הם מפנים עשבים, חותכים עץ, מפרקים קירות, מותחים חוטים.. לשרק יש תוכניות גדולות לבית, הוא רוצה להפוך אותו לבית מטיילים רציני עם כל השירותים כולל מיטות. בכלל הבית הזה מדהים. יש כאן דקורציה על הדלתות של הסמל של הפיסיטי, מלא סטיקרים, בנדנות מיוחדות.. הכל פיסיטי, ושרק אף פעם לא הלך את המסלול במלואו, זה הזוי.
אדרבא הזוי, הסיפורים שיש כאן לאנשים זה הזייה. אחד מהם מכר בגיל 50 את כל הרכוש שלו וחי ממאה דולר לשבוע לשארית חייו. הוא נע ונד ממקומות, מתנדב ועוזר ועל דרך הקרמה אנשים תרמו לו בית, אוטו, אוכל ומה לא. כשהוא יצא לעשות קטע על הפיסיטי אחר הצהריים עם תיק צד בגודל של 15 ס"מ על 10 ס"מ ובתוכו רק ערסל, שאלתי אותו מה יעשה עם מים, אוכל, בגדים חמים וכו', ולכל דבר תשובה. הוא לא צריך שום דבר, ביומיים לא יקרה כלום הוא אומר. אני לא אסחוב כלום, אך אגיע מהר יותר לסוף. איזה קטע.
אני נדהם ומורשם מכל סיפור וכל חויה, חושב שבחיים לא הייתי מגיע לסיטואציה הנוכחית אם לא על השביל.
לקראת ערב אני פוגש את נועם בעיירה והלכנו לאכול במסעדה יקרה להחריד. לפחות הפיצה הייתה סבירה פלוס וקיבלתי כמה מילויים של קולה, מה רע.
אחרי עדכונים מה היה בקטע האחרון ומה הולך להיות בקרוב נועם המשיך לבר שם הרבה מטיילים נמצאים ואני הלכתי לאוהל לנח ולישון בנחת.
נחמד באוהל החדש, הכל פרטי יותר. הרוח שנושבת בחוץ בכלל לא מורגשת בפנים ומרגיש הכל יותר מוגן.
בגלל הכמות קולה הענקית ששתיתי לא מזמן אני מתקשה להירדם אך בסוף זה כמובן קורה.
אפשר להגיד, יום מוצלח. לילה טוב מהביצה של שרק בעיירה קסקייד לוקס.

גשר האלים

הבית של שרק

בנוהל

על הדלת של המקלחת

בית חדש