יום 106, ה-16 באוגוסט

שקט, 2 בלילה. קצת רטוב מהלחות אבל זה בסדר. אני מתהפך ונרדם שוב.
בבוקר אני וגרג, אחד מהחבר'ה שהאכילו אותי אתמול, משוחחים ומשתפים חוויות מהחיים. גרג ושאר החבר'ה הם נהגי תובלה של סייפ וואי, כמו שופרסל (קניתי בחנות הזו את רוב הקניות על השביל) , כאן נהג תובלה  נחשב לעבודה טובה ומכובדת. כמתנת פרידה גרג נתן לי חולצה של סייפ וואי ובירך אותי לשלום.
אחרי הליכה של שישה מיילים בערך אני מגיע לאגם אוללי, עם נוף מדהים של הר ג'פרסון, שאחרי ימים רבים של עננות כבדה פתאום נראה במלוא עוצמתו.
החנות הקטנה מחזיקה מבחר מרשים של אוכל למטיילים אבל במחירים גבוהים מאוד. זה לגיטימי כי העיר הקרובה רחוקה מיילים רבים. קניתי כמה דברים קטנים שיחזיקו אותי עד בנקודה הבאה (טימברליין) וזה הכל. בזמן שנחתי שם פרסתי את הציוד כדי שיתייבש מהלילה ושוחחתי עם מטיילים אחרים שהיו שם איתי. אחרי שעה ומשהו יצאתי שוב לשביל והכאבים ברגל חזרו. אני מתוסכל, וזה לא עובר. אני עוצר, לוקח 2 אדווילים, מורח בן גיי ודוחף כמה שאפשר עד שההשפעה תחלוף. מעצבן כלכך ואני מתחיל להיות אובד עצות. אני עושה יום קצר של 20 מיילים, מקווה להתאושש בלילה. אני פוגש כאן מטייל חבר אחר, ושנינו צופים בצביים קופצים לידנו, אוכלים ערב ומדברים על החיים. בשמונה אני מתרסק לאוהל, רוצה לסגור את היום, מתפלל שמחר יהיה יותר טוב. האמת שעכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב.
לילה טוב ממייל 2073, ליד נחל וורם ספרינגס.

אחרי כמעט שבוע שהוא היה בתוך ענן - הר ג'פרסון במלוא עוצמתו

שרוף טרי מלפני שבועיים