יום 94, ה-31 ביולי

חמש בבוקר, חשוך בחוץ. מוקדם, אבל אחרי מה שהיה אתמול אני רוצה להגיע מהר ומוקדם לאשלנד, לחזור להרגיש כמו בנאדם. הלילה לא היה גשם אלא רק רוח. בליל אמש, למשך כחצי שעה, ובאופן תקדימי עד עכשיו, ירד גשם עם רוח חזקה ושמתי לב איך הטיפות חודרות מהצד לתוך האוהל. . אני חושב - זו הייתה ההכנה הכי טובה שיש לוושינגטון. אני יודע עכשיו איך להתנהל בסופה, אני יודע מה אני צריך, ואני מבסוט שעשיתי החלטה נכונה שקניתי אוהל חורף לוושינגטון, כי האוהל שלי פשוט לא מספיק מגן.
אני ונועם רצים כל הדרך לאשלנד, 23 מיילים. עוקפים את רוב האנשים בדרך, נהנים מקסם שביל בדמות קוקה קולה שהפתיע ממש, סובלים קצת, נהנים מההליכה האחרונה. תוך פחות מ-8 שעות סיימנו את היום בכביש מספר 5 (אינטרסטייט 5) וממנו תפסנו טרמפ לעיירה.
אשלנד גדולה וצנועה. היא מרשימה בקניון ובסדר המופתי. אני לוקח את החבילות שהגיעו עבורי בדואר ונוסע לכיוון סופר 8, המלונית שבה אשהה עד יום ראשון.
אחרי שקיבלנו את החדר התחלתי לעשות את הסידורים שהיו לי דחופים: כביסה לשק שינה, כביסה לתיק, לנקות את כל הבוץ שהצטבר בכל מקום על שאר הציוד, ועוד ועוד ועוד. עייף וסחוט הייתי, אבל מבסוט, הכל נקי, כאילו לא קרה כלום בסופה. ההרגשה מצוינת.
אני ונועם הולכים בערב לפגוש את רועי ושרית, כנראה בפעם האחרונה על המסלול שנהיה בהרכב מלא..
הם לקחו אותנו למקום יוקרתי יחסית ואני עם הפיגורה של מכנסי ריצה, נעלי ריצת שטח, וחולצת טיולים לא השתלבתי טוב עם החליפות של האנשים האחרים. זה היה מצחיק אבל.
היה כיף לפגוש אותם, להתעדכן על התכניות לעתיד. חשבתי אולי להצטרף אליהם בוושינגטון, אבל מסתבר שזה יהיה בלתי אפשרי לאור העובדה שהם עושים דילוגון באורגון ולא אספיק להשלים את הפער.. לא נורא.
יאללה.
לילה טוב ממלונית סופר 8 באשלנד.

קסם שביל, קולה

המבורגר יוקרתי