יום 65, ה-28 ליוני

לחות. איך יש פה לחות? נתנו לאוהל ולשק שינה כמה דקות של שמש בשביל ליבש את עצמם. אנחנו יוצאים לדרך באיזור שבע וחצי ליום ארוך של 25 מיילים לא קלים.
הנוף משתנה ללא הרף. ההליכה חוזרת להיות מתונה יותר ועם תוואי נוח יותר, בשונה מהסיירה. בחצי היום אנו מגיעים לקרסון פס ובו למרכז מידע לתייר והעובדים בו עושים קסם שביל למטיילי פיסיטי: קולה, סלט פירות, סלט פסטה ממתקים ועוד. זו הייתה תוספת מורל משמעותית ליום קשה כזה. איזה כיף.
אנחנו ממשיכים בשביל ונותרו 14 מייל נצחיים. מטפסים ויורדים, יורדים ומטפסים ואני ממש רוצה שהיום יגמר. לקראת סופו הייתה ירידה תלולה שהכאיבה לי בברכיים. אני ממש צריך מנוחה. אחרי הליכה שארכה כמרתון הגענו לדרך מהירה 50 וממנה אנו מנסים לתפוס טרמפ ללייק טהוא. חצי שעה קשה לקחה לנו (אפילו כתבנו שלט על המזרון ספוג שקניתי) עד שזוג היפים עצרו לנו. אז אחד מהם היה בכלא אמש אחרי שהרביץ לשוטר והשני נגן בלהקה שהולך לנגן הערב בטהוא. העיקר שהגענו בסוף לעיירה. תחילה אכלנו סאבוואי ואחר כך ניסינו למצוא מקום לישון בו. בהתחלה הגענו לאיזור קמפינג שרצה 50 דולר ללילה (!!! בשביל לישון באוהל שלנו!!!) ואחר כך חשבנו למצוא איזה מקום ביער ולישון בו. בסוף, כמו תמיד, מצאנו את עצמנו בחדר חם ומסריח מסגריות במחיר טוב. וגם קיבלנו כביסה חינם.
יש לנו הרבה התארגנויות לעשות בטהוא, מלשלוח חבילות קדימה ועד קניית ציוד חדש וכמובן לנסוע לאכול כפי יכולתך בקזינו בנוואדה שקרוב לפה.
לילה טוב מאכסנייה כלשהי בלייק טהוא.

קסם שביל