יום 61, יום 25 ואחרון בסיירה, ה-24 ליוני

בוקר בא לעבודה ואני עייף. למרות שדי קר היתושים לא וויתרו והם מרחפים מחוץ לאוהל שלי. אנחנו יוצאים בשבע וחצי בציפייה להגיע לאוכף סונורה בצהריים ולסיים באופן רשמי את הסיירה הגבוהה או בשמה המקורי הסיירה נוואדה.
אני זוחל כל היום בגלל העייפות המצטברת אך מובן לי שאני חייב למשוך קדימה. אני ונועם מחליטים להיכנס היום לעיירה במקום מחר, בדגש על העובדה שאנחנו רוצים לנוח ולאכול כמו שצריך.
העליות בחצי השני של היום ארוכות ונמשכות בלי סוף. אנחנו הולכים על קו רכס ומדלגים מעל אוכפים שמרוב שהם קיימים אין להם בכלל שמות.
בשלב מסוים התחלנו לעבור בשדות שלג שהיינו בטוחים שכבר לא נראה. אחרי המון שעות ועייפות נוראית סיימנו את היום והתחלנו לנסות לתפוס טרמפ לברידג'פורט שנמצאת במרחק 30 מיילים. כמעט לא עוברות פה מכוניות והמזל הגדול הוא שנועם דיבר עם מטייל אחר בדרך והם סיכמו שאם ניפגש באוכף סונורה הוא יקח אותנו.
אחרי כרבע שעה שחיכינו ראינו אותו ובוואן המדליק שלו יצאנו לדרך. 45 דקות לקחה הנסיעה שהרגישה ארוכה מידי.
בעיירה פגשנו עוד מטיילים אחרים וחלקנו חדר במוטל שיקר בהרבה ממש שצריך להיות. באופן כללי הכל פה יקר באופן מוגזם להחריד.
אנחנו יושבים לארוחת ערב ואוכלים בוריטו שמן וגדול, ועד עשר וחצי בלילה יושבים עם שותפינו לחדר ומדברים.
אז.
מזל טוב שסיימתי את הסיירה, מזל טוב שאני לא צריך לסחוב יותר את הפחית דובים, ומזל טוב באופן כללי.
לילה טוב מאכסניית ברידג'פורט.

בוואן עם הבחור שלקח אותנו טרמפ

הבוריטו של נועם

בשעה טובה. וכן, הכביש סלול בגובה של 3100 מטר