איזה כיף שלקחנו חדר חם ונעים הלילה בוי וי אר. בשש וחצי אני מתעורר ומכין לי כוס שוקו ומאפה קטן בטוסטר. אחר כך הצטרפתי לנועם ויאיר והזמנתי במסעדה מוזלי גדול. החשבון ליום הבודד בוי וי אר עומד על 100 דולר, אבל זה כולל לילה בחדר חם ושלוש ארוחות במסעדה (ועוד כל מיני שטויות). איני מתחרט לרגע. מכאן אנחנו חוזרים לשביל בסירת המנוע על אגם אדיסון. הזמנו כבר חדר במוטל 6 בעיירה מאמוט לייקס למחר בערב, ועידכנתי את החבר'ה שנאכל פיצה לארוחת ערב. זה כיף לעשות תוכניות לעיירות.
היום התחיל באיזור תשע וחצי עם עלייה ארוכה לאוכף סילבר. אני חושב שהוא זוכה בתואר האוכף הקל והידידותי ביותר. בעודי מחכה לנועם ויאיר שיגיעו, הנחתי את הראש בין סלעים ונרדמתי לחצי שעה בלי לשים לב. אני כנראה סוחב עייפות של כל הסיירה וזו התוצאה. אני מקווה שאשלים פערים במאמוט.
מלמעלה כרגיל יורדים למטה ושוב למעלה ואין חדש תחת השמש. לנופים אני רגיל ולתוואי דרך אני מותאם. אני מסתכל באופק ותוהה אם זה כבר חלק מיוסמיטי פארק. איזו התרגשות יהיה להגיע לשם. זו תהיה סגירת מעגל אחרי שהייתי שם לפני כמעט 6 שנים. אז הייתי בצד המערבי והפעם אני מגיע כהולך רגלי היישר ממקסיקו לתוך העמק ממזרח למערב. בדרך ננסה לעלות על האלפ דומ, החצי כיפה המאוד מפורסמת ביוסימיטי.
סוף היום באגם וירג'ינייה. קר פה רצח והשעה שש. החניון לילה ממש מעפן וחשוף לרוחות שיש כאן. בזמן שיש לי עד שיאיר ונועם יגיעו אני סורק את המרחב ברדיוס של 300 מטר ומצליח למצוא נקודה מוצלחת יותר ומוגנת יותר. בלי שום קשר סופר קר פה. אני מקווה שהלילה יעבור בשלום.
לילה טוב מאגם וירג'ינייה, משהו כמו מייל 892.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה