יום 58, יום 22 בסיירה, 21 ביוני

כיף חיים. באמת. איזה כיף באוהל המעפן הזה. ישנתי עמוק מאוד אחרי הפיצה שאכלנו שלושתנו בערב. יאיר הזמין אותי ואת נועם לכבוד סיום הג'יי אמ טי וחזרתו הביתה.
בבוקר קמתי והייתה הרגשה מוזרה, במיוחד כשאני ונועם עלינו על אוטובוס חזרה לשביל ויאיר נשאר למטה. היה לי קשה לעזוב ככה, זה כאילו, בעצם לא כאילו, באמת, סיומה של תקופה ועל אף שקל לי להשתחרר מהעבר בקלות אני מוצא את זה צובט שיאיר שם ביוסמיטי ואני ונועם ממשיכים לפיסיטי. הוא חוזר הביתה, לאשתו, לארץ שלנו, והאתגר שלו נגמר. אני מקנא קצת.
כל הנסיעה לכיוון טוואלאמי היו לי פלאש באקים מהטיול האחרון עם ההורים. נסענו על דרך טיוגה, אותה דרך שנסענו בה לפני שנים רק שהפעם אין שלג בכלל. אני זוכר איך הכל היה כל כך מושלג לפני 6 שנים שהייתי בשוק שזה אותו המקום.
הנהגת דיברה כל הנסיעה על ההיסטוריה של יוסמיטי, דובים, מקומות מיוחדים, דובים, עצרה בנקודות מרשימות ועוד דובים. מאוד הורשמתי מהבקיאות והמוטיבציה הענקית שלה להסביר ולדבר על הכל.
כשירדנו מהאוטובוס חזרנו לחנות של טוואלאמי מידווס. בגלל שיש לפני לפחות שבוע עם מזרן מפונצ'ר, קניתי חתיכת ספוג ב60 שקל לשים מתחת כדי שלא אקפא. איזה בזבוז כסף. אוף.
אחר כך אני ונועם אכלנו המבורגרים וקנינו גבינה לדרך. הייתה אווירה ממש מצוינת ליד החנות והיה קשה להתנתק משם. כמו להבלע למערבולת.
לקראת 12 אנחנו יוצאים לדרך.
איזה מוזר זה פתאום.
הולכים מהר, כמו פעם, עוצרים קצת, ממשיכים עוד, מתלוננים מעט, מדברים פה ושם.. אבל זהו. זה מתחיל לחזור כמו לתקופה לפני הסיירה.
היום הלכנו 14 מייל ועצרנו ליד נחל נחמד ואין פה הרבה יתושים. עשיתי כביסה לגרביים ומקלחת לרגליים במים הקפואים. לידנו התמקם מטייל מבוגר אחר ונחמד ויש לנועם שותף שיחה על שביל האפלצ'ים. אחר כך הגיעו עוד מטיילים שמכירים כמובן את נועם, וזה די מצחיק שהוא נהיה די מטייל סלב בסביבה שלנו. כולם מכירים את השם! בשבע וחצי נכנסתי לאוהל, ואני רגוע ושלו. מחר יום מאוד קשה עם כ-2000 מטר עלייה מצטברת וכנ"ל ירידה מצטברת. אנחנו באים עם מצב רוח חיובי, אז בטוח יהיה טוב.
לילה טוב מהחניון לילה המאולתר ליד הנחל במייל 956.

סוגר את הבסטה

אל קפיטן

הסחורה מגיעה לכאן עם הסוסים בתמונה הקודמת

לילה טוב