תיקון מבורך ללילה הקודם - ישנתי עמוק מאוד ובבוקר קמתי רענן לשם שינוי. אני מארגן את הדברים לתוך התיק ומשוחח עם הורי. נשמע שהם מודאגים מהימים האחרונים ובעיקר מההמשך. אני יכול לנסות לשכנע ולהגיד שהם מודאגים סתם והכל שטויות אבל השבוע הקרוב באמת הולך להיות קשה ומסוכן באופן יחסי, ולכן הדבר שהכי ירגיע אותם הוא הידיעה שאני שומר על עצמי ואני עם נועם ויאיר. מזל.
בשמונה יצאנו למקדונלדס המקומי שם תחנת האוטובוס לאינדיפנדנס ומשם ננסה לתפוס טרמפ חזרה לאוניון וואלי, ומשם נלך חזרה לכיוון הפיסיטי דרך קירסארג' פס.
לפני האוטובוס אני קונה גלידה שקל תשעים של מקדונלדס ואני מבסוט. הנסיעה עוברת חלק ועכשיו צריך לתפוס טרמפ. נואשים במשך כשעה ניסינו למצוא מישהו שיקח אותנו אבל היה אפשר לספור על יד אחת את כמות המכוניות שעברו שם. אחר כך הלכתי להשתין בתחנת הדלק ובעודי מחפש עוד איזה חטיף לפנק את הבטן אני רואה את נועם מסמן לי מרחוק ורצתי חזרה. מקומי הציע לקחת אותנו לשביל ב45 דולר. החלפתי איתו משפט אחד שלאחריו ירד ל30 דולר, כך שיצא 6 דולר לגולגולת (היו עוד 2 מטיילים). כל הדרך הוא חפר לי את החיים על ישראל, שנאתו לאובמה ורפורמת הבריאות, הקונספירציות שלו ומלא דברים לא מעניינים אחרים. יש פשוט טיפוס אמריקאי שעשוי בידיוק מאותו החומר ואומר את אותם המשפטים, פגשתי כבר 5 כאלה בדיוק.
ההליכה חזרה לפיסיטי אורכת 7 מיילים. משום מה ההליכה הלוך הרגישה ארוכה משמעותית מהחזרה. בדרך אני שם לב לעננים גדולים מרחפים מעלינו ובהחלטה משותפת עצרנו בשעה ארבע וחצי לחניון לילה לפני אוכף בשם גלן. השמועות עליו אומרות שהירידה תלולה מאוד ושצריך לשים לב טוב לא להחליק למטה. נגיע לשם מחר בבוקר ונקווה לטוב.
חניון הלילה מקסים. האוהל שלי על צד הר, מתחת למספר עצי ברוש ואולי מדובר בבין הפינות השטוחות היחידות באיזור. מעבר לעצי הברוש נוף יפיפייה של קניון וברקעו סלע גרניט עוצמתי.
דיברתי קצת עם נועם הערב על המשך ההליכה אחרי הסיירה. נועם ישאר על המסלול, שזה מצויין, אך אומר שהוא רוצה לרוץ קדימה אחרי הסיירה כדי להגיע לאורגון לפני ה-30 ליולי (חודש ל700 מייל). גם אני ארצה להגביר את הקצב אחרי הסיירה ומבין את הלחץ שלו לרוץ קדימה כדי לחזור הביתה מוקדם אבל אני מפחד שהלחץ והגישה הזו פשוט יפיגו את ההנאה מהמסלול. בשביל לעשות 700 מייל בפחות מחודש צריך לוותר על ימי מנוחה ולא בא לי להיות מכונת הליכה ולדלג על מקומות ועיירות ופשוט ללכת בלי רגש עד הסוף. אמרתי לו שאני רוצה לסיים עד ה-20 לספטמבר את המסלול והוא אומר שמבחינתו זה אחלה ומתאים, אבל באותה נשימה רוצה להגיע לאורגון לפני סוף יולי (וזה לא מסתדר, כי אורגון זה בערך 20-25 ימים וכנ"ל וושינגטון כך שהוא רוצה להגיע לפני).
אני ממש מקווה שנגיע לעמק השווה ושנועם ימתן את הגישה והדד ליין כדי שנוכל להמשיך יחד כי אני פשוט לא אוכל לעמוד בקצב שהוא מציב. ובכלל, עדיפות אחת צריכה להיות הנאה והכיף מהמסלול ולא לסיים כמה שיותר מוקדם. אמרתי את זה גם לנועם, ואני יודע שהוא רואה את הדברים גם כך אבל קשה להתחרות עם הרצון לחזור הביתה.. בכל אופן, אני בטוח שזה יסתדר.
שבע וחצי ואני בשק שינה ודי חם פה וזה נהדר. לילה טוב מהנקודה השטוחה מייל לפני אוכף גלן.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה