הבוקר התעוררנו בזריזות כי בתכנית יום ארוך עם 2 מעברי הרים, פינצ'וט ומאט'ר. אנו יוצאים לדרך ברבע לשבע, שעה מבטיחה לעבור את אוכף פינצ'וט שיגיע תוך ארבעה מיילים. העלייה אליו רגועה ונוחה. אני מתכנן היום את נושא האוכל קצת אחרת: אני תמיד מנסה להחזיק כמה שיותר, כלומר: במקום לאכול איך שאני מתעורר, לאכול לפני יציאה להליכה. במקום לעצור עם תחילת ההפסקה, לדחות את זה לרגע האחרון. הבעיה שבגלל הפחית דובים והגבלת משקל אני לא יכול לסחוב מספיק אוכל. אבל שלא תתבלבלו: אני סוחב יותר אוכל ממה שאפילו סחבתי במדבר. הבעיה שכל העליות והירידות מרעיבות אותי לגמרי.
בכל אופן, פינצ'וט היה בסדר גמור. לא היה צריך לטפס על סלעים בקיצוניות, לא היה הרבה שלג, השביל לא התפתל בקיצוניות וההגעה לאוכף הייתה נוחה. הנוף היה מדהים לא פחות וגם החלק אחריו שירד לעבר קינג וואלי היפיפייה.
במשך היום עברנו מספר נחלים גדולים ובאקרובטיות שהפתיעה אותי הצלחתי לדלג מעל סלעים קטנטנים עם תיק כבד ולהישאר מאוזן. אני היחיד שנשאר יבש לאורך כל היום. זה קצת מסוכן, כי איבוד שיווי משקל הכי קטן יכול להעיף אותי בזרם הנחל או במקרה אחר על סלעים, אני ממש נהנה מהאתגר של לעבור נחל ולהישאר יבש.
לפני צהריים ניסיתי לדבר קצת עם נועם על אתמול והסברתי לו שהייתי קצת מבואס מזה. הוא הגיב באדישות אבל אני מאמין שהמסר עבר. שמחתי להוריד את זה מליבי.
לקראת הצהריים אנו מגיעים למעבר ההרים השני, מייט'ר, ואנחנו מאוד מודאגים ממנו. שמענו הרבה דברים על הירידה התלולה. ללכת בצהריים בשלג אומר שלג רך כאבקה וזה הלחיץ אותי. בדרך לעלייה אני עוקף את יאיר ונועם וטס אותה למעלה. העלייה הייתה סבירה מלבד חלק אחד עם שלג שהיה מאוד מסוכן. אני מגיע בשלוש וחצי לאוכף ומחכה כחצי שעה לנועם ויאיר.
הירידה נראת מפחידה ותלולה כמו שמספרים. לא רואים את השביל וצריך לנווט לפי אזימוט כללי. אני פותח גיפיאס ומוביל את החבר'ה לנקודות שלדעתי יהיה נוח לעבור בהם ובתקווה למצוא את השביל. זה מדהים כמה הגיפיאס חיוני וטוב. עבדתי המון שעות כדי למפות את כל השביל לפלאפון והעבודה הזו הייתה כל כך משתלמת. בכלל, כל דבר שהשקעתי בו זמן לקראת הטיול התברר כמשתלם, מזה ועד השעה היסטורית שהורדתי לפלאפון בכמויות. תענוג להקשיב לזה.
הלב שלי קפץ מספר פעמים במהלך הירידה וכל מה שאני יכול להגיד עכשיו זה שאני שמח מאוד שזה מאחורי. אחרי 2 מיילים של ירידה מצאנו פינה מקסימה לחניון הלילה ובשעה שש הקמנו אוהלים. מחר יש יום ללא מעבר הרים אך עדיין לא קל. בעוד 4 ימים אגיע לוורמיליון וואלי ריסורט, סוג של בית הארחה שמיועד למטיילים. מגיעים אליו דרך סירה שמושיטה אותך לאורך 5 מיילים באגם אדיסון. שם מחכה לנו חבילת אוכל להמשך, מסעדה, אוכל וכביסה. יופי.
לילה טוב מחניון לילה ליד מייל 819.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה