יום 62, ה-25 ביוני

הרבה תכנונים יש לי היום. בשש וחצי אני יוצא מהמיטה החמה והנעימה באכסניית ברידג'פורט (כל פעם זה מכה בי מחדש כמה שזה חור שלא יאמן). דבר ראשון - אוכל. אז הפעם בקצרה. קרואסון במאפייה, אבוקדו בבייגל, שוקו ויוגורט. אחר כך ניקיתי את האוהל מכל הטינופת שנאגרה בו.
כשהשעון הצביע על שמונה הלכתי לדואר שממוקם 100 מטר מהדלת באכסנייה. שלחתי חזרה את הפחית דובים לבחור שהשאיל לי אותה ואני חושב שקרנתי בתוכי מאושר להיפטר מהדבר הארור הזה. אחר כך הפקיד הביא לי חבילה ששלחתי לכאן מראש עם אספקה לארבעה ימים. בחבילה היה הרבה אוכל איכותי שקניתי מראש בעיירה מאמוט לייקס בזול. ידעתי שהחנות כאן מעפנה ויקרה להחריד (פי 2 בממוצע במחיר עם עשירית מבחר). אני ממש מבסוט שאני יוצא לדרך עם אוכל טוב. ובכלל, לקבל חבילה בדואר מרגיש כמו מתנה ליום הולדת שאתה עושה לעצמך..
בכל אופן, הגיע העת לטפל בדבר החשוב ביותר - המזרון. אני מתקשר לקסקייד דיזיינס, החברה של המזרון, ומבקש עזרה נואשת. הבחור בצד השני לא מצמץ כנראה, אמר שאין לדאוג ושאני אתן לו את שמי, הסלולרי שלי, הדגם של המזרון והעיירה הבאה שאגיע אליה. הוא הבטיח לחזור אלי במהרה.
כעבור שעתיים התקשר אלי חזרה ואמר שכל העסק נפתר: הוא שולח בדואר אקספרס מזרון חדש לחנות טיולים בעיירה הבאה שאגיע אליה, לייק טהוא. הייתי בשוק לכמה רגעים ומאושר עד הגג - הסיוט יגמר בקרוב. הודתי לו עד עומק נשמתי וסגרתי את הטלפון.
בשביל לנסות להעביר את הימים הקרובים בשטח עם המזרון שלי, נכנסתי איתו למקלחת וניסיתי לשפוך מים ולמצוא בועות צפות. אחרי חצי שעה התייאשתי, באתי לסגור את הבסטה, ואז במקרה אני שומע קול משרוקית נובע מהמזרון. סימנתי את הנקודה, ובעזרת נועם סגרנו את החור הפוטנציאלי עם ערכת תיקון. אדע שזה עובד רק בלילה הקרוב.
אדרבא לילה קרוב, אמרתי לנועם שאני מעדיף עוד יום מנוחה בטהוא, העיירה הבאה, מאשר בחור הזה. יש לי המון סידורים בטהוא ואני צריך שם זמן. נועם חשב לרגע והסכים, ובהחלטה מהירה יצרנו קשר עם הבחור שלקח אותנו אתמול וקבענו איתו נסיעה חזרה לשביל לשעות הצהריים. איזה מזל שהוא קיים! הוא אשכרה עושה הסעות למטיילי פיסיטי והוא מבסוט מזה.
בהמשך טרפתי המבורגר וקניתי גבינת שמנת לדרך. בעלת האכסנייה הסכימה שנישאר עד הצהריים בחדר וזה היה אדיר.
קצת לפני שאנחנו חוזרים לשביל, נועם נזכר שיש לו חבילה בדואר. החבילה הגיעה מאישה שלקחה אותנו טרמפ לאחת העיירות וכנראה שהשארנו רושם טוב. אז היא שלחה חבילת פינוק.
בפנים היו עוגיות שהיא הכינה באריזת וואקום מרשימה והחלק האדיר היה מכתבים מהמון ילדים בבית ספר שהיא מלמדת בו והם מאחלים לנו בהצלחה. היא סיפרה להם על השביל ועלינו וממש כמו שעושים בבית הספר היסודי ספר עם ברכות למישהו שנפצע אז ככה הם עשו לנו. זה היה מרגש בלי סוף.
בשלוש יצאנו חזרה לשביל, ובארבע התחלנו לצעוד. בשבע וחצי סיימנו הליכה נעימה וקלה של תשע וחצי מיילים  וזה אומר שבלילה של עוד 3 ימים כבר נהיה בעיירה הבאה.
הרוחות נושבות כאן בעצמה אבל חם לי באוהל. אז הכל בסדר.
זהו. אפשר להגיד לילה טוב ממייל 1028.

לילה טוב