יום 60, יום 24 בסיירה, 23 ביוני

לא היה קר מידי הבוקר. זה הולך להיות היום האחרון בשמורת הטבע יוסמיטי ולקראת הסוף נעבור ליער הלאומי הובר. גם היום המון עליות וירידות כאתמול, אך קצת פחות קשה. ממש נראה כאילו מישהו התאמץ שמטיילים יתפרו את ההרים כאן בלי סוף ועד שיצא המיץ. אין מה לצייץ במיוחד היום מלבד מחשבות שעברו לי בראש בעודי שומע מוזיקה: יש לי תוכניות לאחרי המסלול. הגעתי למסקנה שסביר להניח שההתאקלמות בארץ תהיה קשה מאוד. קשה ברמה שאני לא ארצה לצאת מהחדר. אני גם לא אתחיל ללמוד שנה הבאה, אז בכלל.
אז כמה דברים: עבודה. לפחות חצי משרה בהעדפה למשהו עם אנשים.
חברה: כל הרומנטיקה ביוסמיטי הזכירה לי כמה שזה כיף. צריך למצוא אחת. פסיכומטרי: ללמוד לבד, לגשת לקראת 2015. להירשם למשפטים בתל אביב לשנה אחרי. לנסוע לניו זילנד בקיץ.
נשמע הרבה ומפוצץ אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא אומר דברים כאלה סתם ובאופן מחריד הרבה מהתכניות שלי שנעשות שנים קודם אכן מתגשמות. אז הלוואי שהכל יתגשם, אבל הלוואי שמשהו ישתבש בדרך ויקח אותי למקום לא צפוי.
בחזרה לפיסיטי :
בחמש וחצי אנחנו מסיימים את היום בלא פחות מאשר מייל 1000. כן כן. ממש מתחתיו מצאנו נקודה שקטה עם מיליון יתושים ונישן כאן. זה ממש סימלי.
אני מוצא שכל יום אני מגיע למקומות יותר ויותר עמוקים בתוכי, ואחת מהתוצאות הישירות היא שהבטחון שלי בגוף ובנשמה שלי מתחזק מאוד. אני מרגיש שלא משנה מה אעשה בחיי יהיה נכון בשבילי. גם אם בסוף בסה"כ אהיה טכנאי מחשבים רגיל ובינוני.
יש משהו בראייה שלי עכשיו שמפוקח יותר, שמתרגם יותר טוב את המציאות. אני מחכה לרגע שאשתמש בכלים שרכשתי כאן בחיים האמתיים.
עד אז, לילה טוב ממייל 1000.

עובר 1000 מיילים

ארוחת קנור עם תערובת תפו"א. מפוצץ

יוצא מיוסמיטי, נכנס להובר