נדדה שנתי הלילה בין אחת לשלוש בלילה. בחוץ קר מאוד אבל לי חם מספיק. אני מנסה למצוא את התנוחה המושלמת ונאבק בעצמי להסתובב כל פעם. בינתיים לישון על הבטן עובד לא רע בכלל.
המחשבות רצות לי בראש, חששות בעיקר מהעתיד, הן הקרוב והן הרחוק. מה מניע אותך ללכת חצי שנה?
המנוע הפנימי שלי ממשיך לבעור בנוגע למסלול אך הרבה קשיים מעפילים עליו: הקושי הפיזי הרב בסיירה, הגבהים שגורמים לי לנשום בכבדות כאילו אני בכלל לא בכושר, הסכנות הפוטנציאליות בדרך. אני מאמין שלהליכה עם נועם וכעת גם עם יאיר יש אחוז גדול בדלק שדוחף אותי לקנדה. לדעתי הפחדים שלי בסיירה היו מוכפלים שבעתיים אם הייתי לבד, וממזמן אוכל את עצמי בעזרת מחשבותיי.
הבוקר קר בחוץ. בשבע וחצי יצאנו ודווקא נראה יום יפה באופק. האוכל שלי מספיק וכל הפסקה מחושבת מבחינה זו. בבוקר בייגל עם גבינה, אחר כך חטיף אנרגיה עם אוראו, בהמשך בייגל עם קבנוס שאמא שלחה מהארץ, כשעתיים אחר כך שוב חטיף אנרגיה ושוב ממתק כמו אוראו, לפני ערב בייגל עם טונה ובערב ארוחת ערב משתנה תוצרת חברת מאונטן האוס (זה פשוט האוכל שטח הכי טעים ובריא שיש).
היום גם יפה אבל עדיין העליות קשות על הגוף. אני מרגיש טוב יותר עם נועם ויאיר אחרי אתמול, כנראה שהייתי צריך קצת את הפינה שלי, ושקט.
ממרחק אווירי של כ10 מיילים אני מזהה באופק את אוכף פורסטר, הנקודה הגבוה על הפיסיטי. נראה שאין הרבה שלג וזה מעולה.
אנחנו מגיעים לחניון הלילה וכאן יש מחסן דובים, זהו מחסן פלדה עם מנגנון שדובים לא מסוגלים לפתוח ובתוכו אפשר לאחסן ציוד בנוסף לפחית דובים. בצמוד לחניון נהר זורם ואיך שהגעתי שטפתי מיד את החולצה המסריחה שלי כדי שאוכל ללבוש אותה לפני השינה וכך לא אצטרך לסבול בבוקר להחליף בין החולצת שינה לחולצת הליכה. על הדרך גם שטפתי את הגרביים וכך אחסוך עוד זמן מחר.
מחר אנחנו מטפסים להר וויטני הגבוהה ב48 המדינות של ארה"ב (באלסקה יש כמה יותר גבוהים, אבל הקשר בין אלסקה לארה"ב קצת מוזר). העלייה כוללת טיפוס של כ1500 מטר ולאחר מכן ירידה זהה. בגלל שאנחנו צריכים לסגור פערים, נמשיך אחרי ההעפלה להר לעוד חמישה מיילים כך שיצא 19 מיילים סה"כ עם המון עליה וירידה. בפוטנציאל מדובר ביום הקשה ביותר עד עכשיו, אך עם תנאים מקלים: נשאיר הרבה מהציוד שלנו בתוך המחסן דובים, ושכנרד מההר ניקח אותו שוב. כך נוכל לעלות למעלה בלי משקל כבד. אני אשאיר שם את הפחית דובים עם האוכל (אקח איתי אוכל רק ליום אחד), מזרון, בגדים עודפים, פנס וכו'. את האוהל אקח איתי (קשה לי להשאיר ציוד של 500 דולר בלי השגחה) וכמובן בגדים חמים ומה שצריך.
יאללה, אני בשק שינה, עלי מעיל פוך ופליז, וחוץ מהמכנסיים כל הבגדי טיול שלי עליי (מזל שיש סדין שמפריד ביני לשק שינה אחרת הוא היה פקעת סירחון)
אני מקווה שלא יהיה קר מידי בגלל הנהר, ובכלל שיהיה טוב מחר.
לילה טוב מחניון הלילה קראבטרי מידווס, 7 ומשהו מייל לפני פסגת וויטני.
Posted via Blogaway
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה