כל כך. אבל כל כך היה לי קשה לקום בחמש וחצי. העייפות מצטברת עוד ועוד ואני לא מצליח למצוא עידוד לקראת היום הקשה היום. הוא התחיל ברצון עז לסיימו. כל היום אנחנו תופרים הרים. בלי סוף. ובעיקר יורדים אלפי מטרים בגובה. התוצאה היא 40 מעלות ומעלה של חום מחניק וגועלי. מרגישים פשוט גלי חום של אוגוסט בתל אביב. כיף זה לא היה. והעובדה שיש 32 מיילים ללכת, מתוכם 6 על כביש, לא עוזרת להרגשה. זה מסוג הימים שאני מקווה לא לזכור, כי אם אזכור זה יהיה לרעה.
ובכלל השביל לא מתוחזק, צמחייה בכל מקום, עצים זרוקים, אינפורמציה שגויה. קיצור, הבנתם.
אז במקום לרשום על דברים מבאסים, אציין שלקראת שבע סיימנו את היום בקהילה בשם סעיד וואלי. יש כאן אולי מאה אנשים סה"כ, אבל יש חנות שהייתה פתוחה עד שמונה (!!!!!) ושם קניתי ליטר וחצי של תה קר, שוקו ועוד רק בשביל להחזיר את הנוזלים לגוף, ויש אינטרנט שבקושי עובד, ויש כאן מתחם קמפינג מעפן לאללה אבל יש מקלחת (הכי דוחה על השביל) כביסה (נראה מחר לגבי זה) ומקום לשים את האוהל, כך שבשורה התחתונה יש כאן כל מה שמטייל צריך. אה ויש מסעדונת שנאכל בה מחר ארוחת בוקר.
בכלל, נראה שקליפורניה עושה הכל כדי להשאיר טעם רע בפה. מחר יש עלייה של כמעט 2000 מטר קשים מאוד ביער שכולו שרוף, משמע אין צל. כיף זה לא הולך להיות. אבל הצופר בכל הסיפור הוא שמחרתיים אגיע לאורגון, ועוד 3 ימים לעיירה אשלנד. אז בסדר, נסבול עכשיו, נהנה אחר כך.
לילה טוב מסעיד וואלי
יום רביעי, 30 ביולי 2014
יום 91, ה-28 ליולי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה