מנוחה בקווינסי ובבלדן, 10-11 ביולי

בשמונה בבוקר התעוררנו עייפים אך מרוצים. ארוחת הבוקר עשירה במלא דברים טובים שקנינו בסופר. נועם יושב ומנסה לחשב הערכה מתי נסיים את המסלול, ואני מסדר ומנקה את הציוד שלי ומכין אותו למקטע הבא.
בסביבות 11 אנחנו יוצאים לדואר. אני שולח חזרה למפעל זוג גרביים שנקרעו לי כדי לקבל זוג חלופי (איזה שירות!). אחר כך הלכתי לספר וחיכיתי שעה וחצי בחום איימים כדי שהוא יקצץ את הזקן שלי. התוצאה ממש טובה בעיניי, והוא גם דאג לסדר לי על הדרך חלקים אחרים בשיער שלא נראו טוב. אני מבסוט! נראה כמו בן אנוש שוב. כשחזרתי לחדר המשכתי לזלול ושכבתי במיטה להתעדכן עוד קצת על מה שקורה בארץ. לקראת ערב הבעלים ההודי מבקש את עזרתי שוב וסחבתי את נועם איתי לראות מה הוא רוצה. מסתבר שהוא רצה שנדפיס לו דף עם החובות שלו. הוא היה כנראה ממש מרוצה בכללי והזמין אותנו לארוחת ערב. מעבר לעובדה ששמחתי לחסוך את הכסף על עוד מסעדה בחוץ, הם הגישו לנו פיצה תוצרת בית טעימה במיוחד. אני קיבלתי שתי פחיות גזוז עם הארבעה משולשים שאכלתי. היה כיף לשמוע מהם על הודו, על הגזעניות שהם נתקלו ונתקלים בה בארה"ב (יותר בולט במקומות קטנים מאשר ערים גדולות), על המשפחה, האמונות שלהם, על השבץ שהבעל קיבל מהלחץ לסגור את החודש ועוד. יצאנו מאוד מרוצים ואני יותר מרוצה שהייתה לי הזדמנות לחוות משהו שלא יכול לקרות בשום השתלשלות אירועים אחרת. אני מתרגש מדברים כאלה.
הלכנו לישון שבעים ומרוצים. נועם העלה חוות דעת חיובית לפייסבוק כדי לפרסם את המוטל ואני שלחתי מייל ליוגי שתעדכן את הספר. חלק מהעניין הוא שבמהלך ארוחת הערב אמרתי לו שהוא צריך לתת למטיילי פיסיטי הנחה של 10 אחוזים, להציע כביסה ולתת להם שירותים שהם צריכים כמו הדפסה. אז הוא הסכים לכל ולא רק אני הרווחתי אלא גם כל מי שיבוא אחרי, מה רע?
לא צריך לציין שישנתי טוב אחרי הארוחה. אבל אציין את זה בכל זאת.
בבוקר נועם יצא לדרך ואני נשארתי לנח במוטל. העברתי את הזמן עם פרק של משחקי הכס ונשנושי אוכל. בסביבות 11 בבוקר עשיתי צ'ק אווט, הודתי לבעל האכסניה על הכל ויצאתי לסאב וואי לאכול צהריים ולקחת טייק אוואי לארוחת הערב.
מאוד אהבתי את הרגעים האלה בסאב וואי, רגעים של שקט מוחלט. לא היה לחץ. לא הרגשתי שיש לי דברים על הראש. כל מה שרציתי כאן: מנוחה, גזוז ואוכל. נהדר.
אני יוצא לאחר מכן לכביש ממנו אני מנסה לתפוס טרמפ למלאכי השביל בראטנס שנמצאים בבלדן, עיירה שכוחת אל 30 מיילים מקווינסי לכיוון הפיסיטי.
אחרי חצי שעה שעה אני תופס טרמפ ובמשך חצי שעה שלהבתי את הנהג בציונות חסרת מעצורים. ועל הדרך דיברנו גם על הפיסיטי. הוא התרשם מהכל.
באיזור שתיים אני נוחת בבית של הבראטנס. יש להם מן יחידת דיור במיוחד למטיילי פיסיטי ובזכות השעה מוקדמת שהגעתי הצלחתי למצוא מיטה לישון עלייה. אנחנו כאן 5 מטיילים סה"כ ונחמד פה מאד. ברנדה, המלאכית, מתגלה כתותחית אמיתית. היא מראה לי את המקום ומסבירה על הכל והיא ממש נחמדה בכללי. קצת אחרי יצאנו כולנו לחנות נוחות שנמצאת כמה מאות מטרים מכאן ושם כולנו הזמנו מילק שייק אוכמניות ענקי ואני הזמנתי גם מנה של צ'יפס. למען האמת אני דיברתי שם רוב הזמן, על הצבא בארץ, על שביל ישראל, על איך זה לעשות את הפיסיטי כשאתה לא מארה"ב ומה לא. פלוני גמור ששמע קצת מהצד שאל אותי אם אני מהארץ וברגע שאמרתי שכן הוא לחץ את ידי ואמר לי שהוא מעריץ אותי על זה שאני משם, זה היה נחמד. לא הבנתי מה הקטע שלו, אבל הוא אהב אותי בלי שום סיבה.
לקראת ערב נועם הגיע ונדחס בחדר שלי על מזרון. קניתי לו בחנות סודה ונראה לי שהוא היה מבסוט לשתות משהו קר וטעים אחרי יום ארוך וקשה. האווירה כאן נהדרת ויש פה הרבה מטיילים נחמדים. אנחנו אולי 20 איש כאן כרגע אבל עדיין כל אחד מוצא את המקום שלו. בשבע אני מחליט לשים את הראש על המיטה ובאיזור תשע נרדמתי סופית. לילה טוב מהבראטנס בבלדן.

המבורגר אורגני עם קינואה בצד

החדר במוטל

אני וברנדה בראטנס

היחידה של המטיילי פיסיטי בבראטנס