יום 67, ה-2 ביולי

רוח על גג ביתי הלילה. למרות זאת היה חם ונעים. אנו יוצאים בבוקר בזריזות להליכה בגלל התקפת יתושים מוקדמת מהרגיל. חם גם היום, ואני מברך על כל מטר שביל שעובר ביער מוצל. אני חושב היום הרבה על הבית והעתיד. אפילו חשבתי מה אקנה בסוף הטיול מתנה הביתה, ונזכרתי שלא בטוח שיהיה לי בכלל מקום בטיסה מרוב כל הציוד.
ההחלטה ללמוד בעוד כשנה וקצת מחזקת אותי ומציבה לי את העובדה שאיני יכול לחזור ולהתפגר בבית. אני די חושש כבר מהרגע הזה ואני רוצה להגיע עם תוכניות. ובכלל, כיף לחשוב על הבית. כיף לחשוב גם שאחזור לשם בנאדם חזק ומחושל.
במהלך היום נועם נזכר שהוא שלח בדואר חבילה לעיירה הבאה, טראקי, אבל הוא לא יוכל לקבל אותם מהדואר כי נגיע לשם בארבעה ביולי, יום העצמאות האמריקאי. ובכלל, לא יהיה לנו איפה לישון ולהתקלח כי הכל מלא ואם יש מקום במלון הוא יהיה יקר מידי. אנו מנסים ליצור קשר עם מלאך שביל מקומי אבל זה די העלה חרס בסופו של דבר. מה שהציל את היום הוא או ליתר דיוק היא אישה שדיברתי איתה על השביל למשך כמה דקות, הלכה לכמה רגעים, וסידרה לנו לילה אצל מלאכית שביל בשם ג'אנט. היא אפילו נסעה לדואר להביא לנועם את הנעליים שלו מהדואר, וגם תאסוף אותנו אליה כשנגיע לטראקי. ברגע אחד הכל יסתדר, ובכלל, זה היוגי הכי מוצלח שלי עד עכשיו (יוגי זה לגרום לאנשים לעזור לך בלי לבקש עזרה). אני מבסוט.
אני ממשיכים ללכת לאורך קו רכס ומוצאים 2 פינות עקומות בצלע ההר לחניון הלילה. מחר יום ארוך שננסה לעשות מהר, כ-22 מיילים לדונר פס.
לילה טוב ממייל 1133.