אחרי כשעה וקצת מהרגע שיצאנו לדרך הגענו לכביש אינטרסטייט מספר 5 שמגיע כמעט מלוס אנג'לס ועד סיאטל. עוד נפגוש אותו בהמשך. ניסינו בהתחלה לתפוס עליו טרמפ למאונט שאסטה, עיירה הממוקמת 15 מייל מכאן, אבל תחשבו שזה כמו לתפוס טרמפ על כביש 6 בארץ, בלתי אפשרי.
אחרי חצי שעה בערך אנחנו רואים רכב מגיע לרמפה עם מטיילים אחרים ואחרי מבט חטוף מדובר ברועי ושרית שחוזרים לשביל. הם מצאו טרמפ עם פול, שנשוי לעטרה שהיא ישראלית שגרה במאונט שאסטה. אחרי סמול טוק קצר נפרדנו לשלום מרועי ושרית וקפצנו על הרכב לכיוון העיירה. בהתחלה פול לקח אותנו להגיד שלום לאשתו עטרה שמנהלת חנות מדליקה בעיירה (היא גם תיקנה לי את המכנסיים ובכלל נחמד היה לדבר עברית , אדירה) ואחר כך הלכנו לאכול ארוחת בוקר מוצלחת במסעדה בשם הדוב השחור.
מאונט שאסטה עיירה מוזרה. מצד אחד נוחה, המון מוטלים, מסעדות, חנויות.. ומצד שני הרבה עניים שמסתובבים בכל מקום. אני תוהה אם מישהו מנסה לעשות איתם משהו או לא.
בכל אופן, אחרי שעשינו קניות, אכלנו צהריים, סידרנו את הציוד למחר ועשינו בעצם כל מה שצריך אפשר לנח בשלווה. מחר נצא בצהריים חזרה לשביל וננסה להגיע בארבעה ימים לעיירה אתנה. השמועות אומרות שזה מקום ממש מגניב עם מסעדות טובות ואנשים חברותיים. מה רע.
עשרה ימים מהיום נגיע לגבול אורגון קליפורניה. לא יכול לחכות.
עד אז.. לילה טוב ממוטל טראוול אין בעיירה מאונט שאסטה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה