יום 85, ה-22 ליולי

תענוג של שינה. כמו שאני אוהב. אני קם עושה מקלחת ובגלל שאנחנו יוצאים מאוחר יחסית מהעיירה יש לי זמן לצפות בפרק של משחקי הכס.
היו לי קצת התארגנויות הבוקר: קיבלתי משלוח של זוגות גרביים (הקודמות, שהן די חדשות למען האמת, נקרעו בגלל הציפורניים שלי). זה אדיר שהזמנתי את הגרביים רק אתמול, וכבר באחת עשרה הם אצלי במאונט שאסטה. אין כמו משלוח יום אחד. תענוג.
ארוחת הצהריים הייתה שוב בבורגר קינג כמו אתמול רק שהפעם מילאתי שאלון קצר שלהם וקיבלתי את ההמבורגר מתנה. ארוחה שלמה בארבעה דולרים היה טעים יותר מאתמול זה בטוח.
לאחר מכן הסתדרנו על טרמפ בעזרת חברה של עטרה. לורי הייתה ממש נחמדה והיא ובעלה וביתה לקחו אותנו חזרה לשביל. סיפרנו להם על המקומות היפים, הקשים, ההליכות הארוכות ומה לא. הם היו אדירים ואני שמח שיוצא לי להכיר כל כך הרבה אנשים שונים על המסלול.
היום חם כרגיל, ואין רוח. כל הדרך עלייה אחת ארוכה ותלולה. נועם קצת עיצבן אותי באחת ההפסקות שהוא צחק בזלזול על הכמות אוכל שאני אוכל על השביל (זה בערך פי 2 ממנו), לתפיסתו, עדיף להיות רעב ולסחוב פחות אוכל על הגב. זה מרגיש בידיוק כמו שזה נשמע. ניסיתי להגיד לו שלרדת 15 קילו על השביל זה סימן לא טוב בשבילו אבל אני לא בטוח שזה משנה לו(אני ירדתי בערך 3 קילו).
לקראת שמונה וחצי בערב אנחנו מגיעים לנקודת הסיום, מעיין כלשהו, ואין כאן איפה לישון. הלכנו שעה בלילה עם פנסים ומזג אוויר מדהים מדהים. קריר אפילו. התרגשתי מההליכה ומלעשות משהו שונה אך נראה לי שנועם התבאס קצת אז אשתדל שזה לא יקרה שוב אלא אם כן חייבים. השעה כמעט 11, הכי מאוחר שיצא לנו על השביל.. אני הולך לישון. לילה טוב ממייל לא ידוע, על נקודה שטוחה בין שיחים כלשהם.

אנחנו ועטרה, עוד מאתמול