חמש וחצי והכל חשוך בחוץ. זה כנראה קשור לעובדה שאנחנו ממש בערוץ נחל שצמוד להרים גבוהים שחוסמים את השמש. נועם היום רוצה ללכת כ-22 מיילים ואני מצידי לא כל כך מוכן לעצור בארבע בצהריים (זו השעה שלוקחת לנו לעשות את המרחק הזה) עד כמעט סוף היום הוא נשאר בדעתו ואני בדעתי. אגלה בהמשך מה קרה..
בכל אופן היום מדובר ביום קשה עם המון עליות וירידות. החום כרגיל בלתי נסבל אבל אני מרגיש טוב. בגלל כל הצמחיה שמציפה את השביל הרגליים שלי השתפשפו באלון רעיל, כמו סירפד, ויש לי סוג של פריחה על הברכיים. זה מציק, אבל לא נורא.
באחת מההפסקות שעשינו לפני עלייה משמעותית אכלתי כראוי ושתיתי את התוסף תזונה שקניתי. אחרי כעשרים דקות אני מרגיש חם יותר מהסביר, אבל גם היפר. אני יוצא לעלייה וצועק למטה לנועם "חזק כל כך!!" האמת שיש בזה בסה"כ ניאצין, קפאין וטארין בכמויות גבוהות ואכן ההשפעה מורגשת, אבל ידעתי שפשוט עליתי רמה מבחינת יכולת פיזית. כמו שסן גוקו הופך לסופר סאיה 2. אני בכושר על, רץ בעליות, הדם זורם לשרירים בקצב מסחרר, והלב שומר על פרופיל נמוך. אמנם אני מזיע כחמור, אבל באמת מרגיש חזק. אני חושב שההליכה עם רועי ושרית גרמה לי למתוח קצת את הגבול שלי ולגלות את היכולות שעוד יש לי בגוף. איזה כיף.
בסופו של דבר, החלטנו להמשיך קדימה ולא לעצור אחרי 22 מיילים. אחרי 30 מיילים ויותר מ2000 מטר עלייה מצטברת עצרנו לחניון הלילה. בחוץ רוחות חזקות וצפוי הלילה ומחר גשם. בכמה שעות האחרונות של ההליכה היה טפטוף שלא התגבר למזלנו..
מחר נגיע אחרי חמישה מיילים לעיירה מאונט שאסטה. שם ננח כל היום ונצא יום אחרי זה לעיירה הבאה, אטנה.
טוב, אני עייף, רוצה לישון, ואין לי כח להמשיך לכתוב. אז.. לילה טוב ממייל 1502. ותודה למברכים על חציית 1500 מיילים..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה