יום 74, ה-9 ביולי

שינה בלב יער אומרת שאני אורח של המקומיים. אני כל הלילה שומע קולות וחיים מסביבי וישן ככה ככה.. לפחות די קריר אז איני מזיע כבליל אמש.
בבוקר התארגנו בזריזות ויצאנו בעשרה לשבע מהמחנה. יש היום עשרה מיילים עד לכביש הגישה לקווינסי. אין מה להגיד על ההליכה מלבד זה שהיא עברה בקלילות ובנעימות, ובסופה חיכו שני מלאכי שביל בני 80 ומעלה עם כוס תה ועוגת בראוניס שהם הכינו והיא הייתה מוצלחת ממש במיוחד. הכביש נראה ריק לחלוטין ממכוניות, ואחרי חצי שעה אני שומע רכב מתקרב ואני קופץ כנואש, מבקש טרמפ. המכונית הראשונה שעברה היא הראשונה לעצור לנו, ובחור ממחלקת כיבוי האש לקח אותנו עד לקווינסי. היה נחמד לשמוע איך שירות כיבוי האש עובד ואיך שהבחור הזה עובד עם רק חצי שנה ומקבל משכורת לשנה שלמה. הוא גם מוקפץ לכל מקום שיש בו צורך, אפילו לאלסקה שלחו אותו.
אנחנו מגיעים לקווינסי הישר לסאבוואי ומסתבר שמלבד זה אין כאן ג'אנק פוד. לא מקדונלדס לא בורגר קינג.. כלום. מה זה?
יש כאן שני מוטלים סבירים ואחרי שהייתי בשניהם סגרתי לשני לילות אצל ההודי כי הצלחתי להוריד אותו בעשרה אחוזים במחיר.
החדר גדול ומרווח. יש לנו 2 יציאות, מטבח יחסית מאובזר, מיקרו, מקרר גדול.. נח ממש.
בעל המוטל ביקש לאחר מכן עזרה עם המדפסת שלו והייתי בסיבובים איתו בין חנויות למצוא לו דיו למדפסת. אין לו שום הבנה בנושא וניסיתי לעזור כמה שאפשר. בסוף הצלחתי לסדר לו הכל. הרווחתי בזה סיבוב במכונה ומייבש שלו והוא גם לקח אותנו לסופר בקצה העיר. שווה.
בארוחת הערב אכלנו במסעדה של בריאים כיאה למקום שאין בו ג'אנק פוד, ואכלתי את ההמבורגר (האורגני) אולי הטוב בחיי, ואילו היה צ'יפס (הם הגישו סלט קינואה גרוע) זה היה מושלם. אפילו קולה הם לא מגישים פה!!!
ביינתים אני מדבר עם ההורים על המצב בארץ ונראה שיותר בטוח ביערות בקליפורניה מאשר ברחובות של רחובות. כואב הלב.
טוב נו.
החלטתי לדלג על הקטע הקרוב לבלדן ולקחת עוד יום חופש (19 מיילים הבאים, כוללים ירידה של מעל 2000 מטר מצטבר) בגלל הכאבי ברכיים שאני סובל מהם לאחרונה. אפגוש את נועם בסופם בבלדן בעזרת טרמפים. היה לי קשה להגיע להחלטה הזו והסיבה היחידה היא המסגרת המחשבתית שהכרחתי את עצמה להיות בה בנוגע להמשכיות של הצעדים לאורך השביל. אבל המסגרת הזו יכולה גם לגרום לי לרדת מהשביל לחלוטין בפרק זמן כזה או אחר, ואני אסבול ממנה מאוד בהמשך, והגיע הזמן לוותר על הגאווה שלי. אין בה שום צורך כאן, איני נדרש להוכיח לאף אחד דבר, אפילו לא לעצמי. אז כן, אני שלם עם כל החלטה. ואני בטוח שאלוהי השביל יסלחו גם הם.
יאללה, לילה טוב מקווינסי.

מלאכי שביל באמצע הדרך

המבורגר אורגני עם קינואה במקום צ'יפס