יום 66, ה-1 ביולי

שבע וחצי, אני פוקח עיניים אחרי לילה עמוק. ממנו אני צולל מתחת לברז המקלחת כדי להתעורר. משם אני מקפל את הבית שלי: שק שינה נכנס לשק ראשון ואחריו האוהל. אחר כך אני דוחס את הבגדים ואת האוכל בסוף. התיק שלי נראה קטן שוב. הוצאתי ממנו הרבה דברים: מעיל גשם, מזרון ספוג, פליז ועוד. הציוד חורף הזה יחזור כנראה בוושינגטון, אבל לחלקים הקרובים הוא פחות רלוונטי ואני רוצה לרדת במשקל התיק כמה שיותר.
אנו עושים צ'ק אווט ובעשר וחצי מגיעים לסניף הדואר לשלוח חבילות. חצי שעה אחר כך הגיע מל, מלאך שביל, שיקח אותנו חזרה לכביש. בחצי שעה הזו ישבתי במקדונלדס ושתיתי גזוז (קשה לסרב לגזוז אין סופי בדולר).
לפנינו יום של כ-16 מיילים והוא מתחיל בצהריים. אנו מגיעים לאגם אקו היפיפייה ופוגשים מטיילים רבים בדרך. ההליכה נוחה ונעימה אבל חם מאוד מאוד, באיזור ה-30 מעלות פלוס.
אני פוגש קבוצה של מטיילים ומחליף איתם מספר מילים שבסופם אני זוכה בשקית ענבים שחלקתי עם נועם. זו ממש אומנות לדבר עם אנשים על ההליכה וכל זה ולגרום להם לעזור לי ולהביא לי דברים בלי שהם יבינו שזה מה שרציתי מראש.
במהלך היום היה לי וויכוח עם נועם אחרי שהחלטתי לשתף אותו בכמה דברים. הרבה פעמים הרגשתי שלי הרבה יותר חשוב ההליכה ביחד ושכל החלטה שלי יש גם מחשבה על נועם. לא הרגשתי את זה תמיד להפך, ואפילו היו מספר החלטות שנועם לקח בשביל שנינו ובעצם הוא החליט רק בשביל עצמו וזה לא היה מתאים לי. אמרתי לו שזה מזמן לא הליכה של מטייל אחד ושנינו ביחד באותה סירה, בטוב וברע, וכל אחד צריך לעשות ויתורים גם על דברים שחשובים לו. לא פעם הרגשתי שאני מתפשר הרבה יותר ממה שנועם מוכן. אמרתי לו שאני מרגיש שהוא יוצר לחץ בהרבה מצבים וזה לא נח לי. הוא לדוגמה אומר שהוא מבואס על זה שיצאנו בצהריים לשביל ולא בבוקר. מעבר לעובדה שלי זה לא היה ממש משנה, זה רק הדגיש את הלחץ שלו לרוץ קדימה בעוד שלא היה בכלל לאן למהא. זה כאילו כל פעם שהוא לא הולך יש איזה שוטר שאומר לו שהוא לא בסדר ושהוא צריך להמשיך. בכל מקרה זה מה שקורה שהרגליים באדמה והלב והראש בארץ, אני מבין אותו, אך איני רוצה להרוס לי את הטיול בגלל הלחץ בית של נועם. אם אנחנו פה, צריך להנות מהכל, מעצירות בעיירות, בעיכובים, להתחשב במזג אוויר, אם יש צורך לנוח אז לנוח, וכו'. צריך שהחויה תזרום, ושכל רגע ירגיש נכון בלי איזה שוטר שאומר שצריך לרוץ. אני יודע שהוא הפנים את המסר ואני שמח שיצא לנו לדבר וללבן את הדברים. היה לי חשוב לשתף אותו ולא לכעוס מהצד. עכשיו דברים ישתפרו.
לקראת שמונה אנו מסיימים את היום ליד אגם יפה עם המון המון יתושים. כשהייתי בעיירה ריססתי את כל הבגדים בחומר מיוחד שדוחה יתושים (פרמטרין) וזה ממש עושה את העבודה לא רע. הם נוחתים עלי לרגע ועפים חיש מהר.
אחרי שטבלתי את הרגליים באגם ושטפתי את הגרביים, ישבנו לארוחת ערב טעימה ובתשע הלכנו לישון.
אז, לילה טוב ממייל 1109 ותודה למברכים על חציית מייל 1100.

לילה טוב

מי מחלק פה שמות?