בלילה הייתי קצת רעב, ואני שוב נזכר במגבלות מזון שיש על השביל. הרבה אוכל אומר הרבה משקל, ולכן זה כמעט מדע למצוא אוכל עם יחס קלוריות משקל טוב. החלטתי שבעיירה הבאה, קווינסי, אנסה למצוא עוד דרכים להעלות את רף הקלוריות היומי בלי להכביד על הגב יתר על מידה.
אז התעוררנו לעוד יום, ואנחנו הולכים והולכים והכל כרגיל. יש קצת עננות שעוזרת לחום אבל הוא עדיין בלתי נסבל ומעצבן. העליות הרבות והחום גורמים להרגשה ממש לא נעימה ואם נוסיף את העובדה שהתוואי שביל הוא חול פודרה נקבל משוואה כזו: כל הבגדים והגוף מכוסים בחול ואבק שנדבקים היטב לגוף בזכות הזיעה. אז אמנם אני בפיסיטי אבל זה הגיע לרמות שקשה לי לסבול.
אנחנו אמנם בקצב טוב היום אבל הראש שלנו קדימה. אני די בטוח שאני יכולה להגיד את זה גם בשם נועם אבל לא כל כך כיף בצפון קליפורניה. המאמץ הפיזי לא מתוגמל, מקורות המים לא תמיד זמינים, והחום אדיר. זה מרגיש כמו משהו שחייבים לעשות בשביל להגיע לאורגון.
אחרי יותר מחצי יום אני מרגיש את ברך ימין שלי היטב. יותר מתמיד העצירה ליום מנוחה בקווינסי תהיה מאוד משמעותית.
אז אין מה להגיד יותר מידי כי גם היום יום הוא לא יותר מידי. הלכנו משהו כמו 22 מיילים ומחר יש יום קשה, ומחרתיים נגיע לקווינסי.
עצרנו בסוף בנקודה די מעפנה שיש בה מיליון חרקים מזחלים ועד נמלים ואני שוכב באוהל בשבע וחצי ומזיע ברמות עם אפס בגדים מלבד תחתונים. נורא. לפחות שטפתי קצת את הרגליים עם מים שסחבתי במיוחד מהמקור מים האחרון. זה היה שווה.
מחר אולי אגיע לנחל שממנו אפשר לעשות טבילה איכותית ואם המים יהיו טובים אכנס קומפלט עם הבגדים. זה בטח יתייבש לפני שאשים לב.
לילה טוב מנקודה מאובקת עם הרבה חרקים במייל 1239
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה