המטיילים האחרים שישנו איתי בחדר חזרו בשלוש בבוקר מהמסבאה ועשו רעש ואחר כל נחרו לכשנרדמו . ישנתי רע בכללי ככה שאפשר לסכם את הלילה ככישלון בניסיון לנוח.
אני זורק את עצמי למקלחת, אוכל ארוחת בוקר ולקראת שמונה וחצי אני ונועם מנסים לתפוס טרמפ חזרה.
היום היה יפה בכללי והעננות המרשימה הייתה צ'ופר רציני. היה נעים ללכת.
על אף שבתוכנית ודפי המידע רשום שהדרך שלנו היום היא 25 מיילים, שמנו לב לטעות או בדפי המידע או בשביל עצמו. השורה התחתונה היא שהוספנו לפחות 3 מיילים ועלינו לפחות עוד 200 מטר גובה. התכנית שלי להגיע לפני שבע (אני גמור מעייפות עוד מהלילה ורוצה לישון הרבה) לסוף היום הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית, אבל הצלחנו איכשהו להגיע לקראת בשבע וחצי, שזה גם טוב.
כשהכנו ארוחת ערב נהנו לראות מלא צביים מסביבנו אוכלים ותוהים לגבינו. זה היה כזה מגניב.
מה שלא היה מגניב, זה שארוחת הערב שלי הייתה פגת תוקף בחצי שנה והיא הייתה גם מגעילה. איזו טעות. זה ביאס אותי ברמות על.
אני דוחף קצת אמנמס רק בשביל ההרגשה וסוגר את הבסטה. מצחצח שיניים, מנקה רגליים והולך לישון.
מחר נגיע לסעיד וואלי, עוד עיירה של 4 בניינים. אבל כל עוד יהיה שם גזוז אני אהיה בסדר. 30 מיילים עד לשם, 6 מהם על כביש. באסה. אולי יהיה טרמפ? אלוהים יודע. נקווה לטוב.
לילה טוב ממייל 1630
יום רביעי, 30 ביולי 2014
יום 90, ה-27 ביולי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה