משתיים בלילה נהיה נעים בחוץ והצלחתי לישון כמו שצריך. בחמש וחצי אני מתעורר, מעיר את נועם, וארבעים וחמש דקות אחר כך היינו על רגלינו לעוד יום של 30 מיילים ארוכים וחמים על ההאט קריק רימ. זהו קו הליכה לאורך רכס, חשוף לחלוטין, שלפני 5 שנים נפגע בלא פחות מ800 ברקים ביום אחד. תחשבו איך זה נראה. אז כן, כל ההליכה הזכירה לי את רמת הגולן, וכל כך חם. 35 מעלות בצל. לפחות יש קצת רוח פה ושם וזה מצנן את הגוף. אבל גם הרוח חמה.
חלק מהבעיה ללכת על הרימ היא שאין שום מקור מים עד הסוף. המזל הענק הוא שיש אנשים מדהימים בעולם, ובשלוש נקודות שונות דאגו להכין ולתחזק מטמון מים איכותי.
אנחנו עושים די הרבה הפסקות יחסית אבל עדיין מרגיש כאילו לא נחנו דקה. ויש כל כך הרבה מיילים ללכת..
לקראת ערב נגמר לי האוכל ואני מותש. יש עוד 4 מייל ללכת ואני תוהה מה לעשות. אני נזכר שמחר אני יכול להגיע לעיירה מוקדם יותר, ומחליט לעשות זאת. ככה שאכלתי את כל האוכל של מחר, היום.
בארבעת המיילים בסוף הערב נהנתי ממש. שמעתי מוזיקה טובה והלכתי מהר מאוד. זה היה מספק.
לכל אלה שתוהים: ללכת 30 מייל זה לא קל. זה אולי גם לא בריא. יש עומס על הגוף והשרירים מאוד עייפים בסוף היום. אבל אני לא חושב שזה יותר מוגזם מרץ מרתונים, מאנשים שמתחרים באיירון מן או בכלל כל מקצוע פיזי קשה. אני בסה"כ הולך. תמיד עם לפחות רגל אחת באדמה. זה לא קשה כמו שזה נשמע. אז קמים מוקדם וישנים מאוחר, אבל אני בסהכ הולך. אז באמת לא לדאוג. אולי קשה, אולי מעייף, אבל אני מרוצה בסוף היום. הגוף שלי לא כואב ברמה שמפריעה לי. אז הכל בסדר. לא לדאוג.
חניון הלילה הוא פיסת דשא במדגגה נחמדה. יש כאן שירותים ליד, רשת וויפי ומטיילים אחרים ביניהם רועי ושרית. היה ממש כיף לאכול ביחד ארוחת ערב, לשמוע מוזיקה, ולספר חוויות.
יאללה, לילה טוב מהמדגגה ליד מייל 1411.
יום חמישי, 17 ביולי 2014
יום 79, ה-16 ביולי
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה